|
|
Page:60
אמי את עצמה שלא בנוח בחברתו של "מרצח" זה . נראה שההתפייסות ביניהם באה כאשר סיפר רוטנברג לה ולאבי את פרטי המעשה , שאני שמעתיו מפיהם מאוחר יותר . פעם היפיע אצלנו אורח צרחני - ההולנדי דה האן , איש אגודת ישראל , חובב נערים ערביים ואנטי ציוני מושבע שלאחר מכן , בשנת , 1924 נרצח ליד שער "הדסה" הישן ( הוא בית חולים זיו של ימינו ברחוב הנביאים בירושלים ) על ידי אברהם תהומי , שפעל בשליחותה של מפקדת ה"הגנה . " גם דוד הכהן ומשה שרתוק והרבה צעירים אחרים הירבו לבקר . אני הייתי עסוק בענייני ובלימודי . לבית הספר לא הלכתי , כנראה מפני הפגם שלי בהגוי שממנו סבלתי בתקופה זו ועברית למדתי אצל המורה הוותיק ידידיה . לפי הצעתו כתבתי חיבור על ירושלים ובו הופיע המשפט : "ירושלים בנויה על אבן ומים . " כוונתי היתה ל"ציסטרנות" - הבורות הללו למי הגשמים , שהיו אז תחת כל בית בעיר ועשו עלי רושם כביר . מר ידידיה הראה את חיבורי זה לאבי וגם לחברי יוסף . הדבר עשה לו כנפיים , ובמשך שנים לא שכחו לי שטות זו שכתבתי . באחד הימים הגיע אלינו רופא צעיר , ד"ר רובינוב , שליח הסתדרות "הדסה" בארצות הברית , שעליו הוטל לתור את הארץ כדי לקבוע מקומות מתאימים להקמת בתי חולים של הסתדרות נשים זו . הוא נהג לצאת לסיורים ופעמיים הזמין את אמי ואותי להצטרף אליו . הסיור הראשון היה לבאר שבע . עברנו את חברון ובדרך דהריה הגענו בכמה שעות לבאר שבע . שם ביקרנו במרפאה הממשלתית . לפני המרפאה , בכיכר רחבת ידיים מרכזית למדי , ישבו על הארץ משפחות רבות של בדואים על נשיהם , טפם וגמליהם . ליד הדלת ישב בדווי ישיש לבן זקן ועל ידו רבץ גמל לבן , בלתי רגיל . סיפרו לי שהגמל נשך את השייך הישיש בזרועו . הזרוע התנפחה והשחירה וכל השבט הגיע עם השייך לבאר שבע , מהלך יומיים ממקום מאהלם . הרופא הממשלתי קבע כי יש לגדוע את זרוע ימינו של השייך ואף ציוה להרוג את הגמל , ליתר בטחון . השייך סירב לעשות את שני הדברים גם יחד , ואף על פי שהרופא הזהירו כי סופו למות במשך השבוע מהרעלת דם , בחר לאסוף את שבטו ולחזור למאהלו כדי למות שם . בעוד אנו מסתכלים העלוהו הבנים על גמלו הלבן שנפשו דבקה בו כל כך והוא יצא לדרכו האחרונה , כשבניו , קרוביו , וידידיו הולכים אחריו . ממש כך , כמו באגדה . שם , בשמש הלוהטת של הנגב הצפוני . הנסיעה השניה היתה ארוכה יותר . הכוונה היתה להגיע עד דמשק שבצפון אך למעשה הגענו רק עד ראש פינה , שם התארחנו בביתו של קלווריסקי . קראו לו הברון קלווריסקי , ואמנם היה איש אציל מראה . היו לו מספר בנות נחמדות , ששתים מהן עשו עלי רושם בשמותיהן : ירדנה וכרמלה . לימים היה קלווריסקי איש ברית שלום , והיתה תקופה שראיתי בכל התנועה הזאת בגידה , אלא
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|