|
|
Page:40
אהבתי אותה . מדודתי תמר פחדתי קצת : היא היתה מנהלת בית ספר והיו לה דעות ברורות מה מותר לילדה לעשות ומה אסור . אמרתי שהייתי ילד טוב להפליא , אד ילדה בכל זאת לא הייתי ובנוכחותה הרגשתי שאני עומד בבחינה מתמדת . שם היה גם בנה ג'וני ( כיום יונה תמיר , אחד המהנדסים הבכירים בחברת החשמל בחיפה . ( ג'וני היה מבוגר ממני ב 10 שנים ומילא אותי יראת כבוד . מלבדו הופיע שם עוד נער מעניין : סריוז'ה בן התשע , בנו של איליה , אחי אמי . הוא לא אהב לדבר הרבה , ובעת ההיא התעניין בימאות : הוא הפליא לצייר אניות מלחמה . זכור לי שערכנו ביקורים בעיר ואנשים התעניינו בי : "זהו בנו של וולודיה" ( התעניינות מעין זו , אגב , לא פגה אצל רבים עד עצם היום הזה . ( באודיסה חליתי , וכשהחלמתי נסענו ברכבת צפונה . נעצרנו ללילה בקייב ואמי שכרה חדר במלון , אך ידידים ששמעו על כר ( נדמה לי כי היתה זו משפחת מזא"ה ) באו ולצערי הרב לקחו אותנו אליהם ומנעו ממני את התענוג ללון במלון . אחר כך הגענו ללא תקלות לפטרבורג . על שהייתנו האחרונה בבירתה הצפונית של רוסיה כבר סיפרתי . בסוף ספטמבר יצאנו ברכבת לפינלנד בדרכנו לאנגליה . ידידים רבים ליוונו לרכבת , אך לבי לא היה נתון להם : בחלומותי כבר הייתי בארצות הלא נודעות שאליהן נסענו , וגם התחשק לי כבר מאד לחבק את אבי . לא אזכור איך עזבה הרכבת את רוסיה . אולם זוכר אני חניית לילה בנקודת הגבול עם שבדיה , האפאראנדה , שם ירדנו מהרכבת , כנראה לבדיקת גבול , ואמי הסבירה לי שסוף סוף אני נמצא על אדמה חפשית ( כה גדולה היתה הרגשת הלחץ וחוסר החופש ברוסיה , אפילו בזו של קרנסקי . ( היא גם סיפרה לי כי האפאראנדה נמצאת על הגלובוס מעבר לקו הקוטב הצפוני וכי כאן יש תקופות שבהן אין השמש שוקעת בלילה . מופלא מאוד היה הדבר בעיני . שטוקהולום בירת שבדיה , שבה החשמליות כחולות , כריסטינה בירת נורווגיה ( כיום שמה אוסלו , ( שבה החשמליות אדומות , ברגן ההררית על הפיורד שלה , שם חלינו שנינו - כל אלה הרחיקו חיש מהר את זכרה של רוסיה . רק עכשיו , אחרי שנים רבות , ובמאמץ רציני , אני מצליח להעלות בזכרוני את המאורעות המעטים שאותם רשמתי כאן .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|