sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:37

חבר הכנםת נחום לוין . ( ישראל רוזוב טיפל בנו , באמי ובי , כאילו בני משפחתו היינו , למרות כל הקשיים שבהם היה נתון גם הוא , ובטוח אני שבלי עזרתו לא היינו יכולים לצאת מרוסיה בקלות כל כך . ישראל אנשלוביץ' רוזוב היה גדול בשנים מאבי , אמיד ממנו , ומעריצו כאיש ( וגם במובן הפוליטי אף שכאן היו כנראה תקופות שבהן התגלעו ביניהם חילוקי דעות . ( סאשה היה חברו של אבי לםפסל הלימודים , ואבי אהב אותו כאהוב איש את ימי נעוריו . פעם התאוננה אמי על כך שאבי מוכן לעזוב אותה בכל עת כדי לבלות עם סאשה . והוא ענה לה : "אם אני רק אשרוק שריקה אחת , מיד יבוא לעזרתי . " ואמנם היתה ביניהם שריקה מוסכמת - כמה תווים מן המרסלייזה - שבה היו קוראים זה לזה . אמי הזכירה לאבי את הענין הזה בשעת הוויכוח על היחס שיש לגלות למשפחת פוליאקוב כשנפגשנו שוב בפאריז , לאור המעשה בארגז הביצים , אך אבי אמר : "ובכל זאת , אם אשרוק - יבוא . " אלא שידידותו לסאשה היתה דבר הנובע משחר נעוריו וגנוז בתקופה זו שאותה לא הכרתי . ידידותו לרוזוב היתה מובנת לי יותר , וגם אני אהבתי את ישראל רוזוב אהבת נפש - אך על זאת עוד אספר . על אף העובדה שרוב ימי ברוסיה ביליתי בצפון ( ובייחוד ביליתי שם את החודשים האחרונים , שבהם כבר הייתי "מבוגר '' למדי , ( בכל זאת הזכרונות הבהירים ביותר שמורים עמי דווקא מביקורי האחרון בדרום . אינני יודע מדוע זה הדרום זכור לי יותר מפטרבורג הבירה : אולי גרם הים הכחול ( כי הים השחור כחול מאד הוא בקיץ , ( אולי השמש הבהירה , אולי החיים החפשיים יותר , אולי חיי הכפר שמצאתי בטארוטינו , ואולי עצם ההרפתקה שאני מוצא עד היום בכל נסיעה . זוכר אני כי מאודיסה לטארוטינו נסענו עם דודתי ניוניה ועם בתה מילה ( כיום מילה נמצאת במוסקבה ; אמה ואביה אינם עוד בחיים . ( מילה היתה אז בת עשר . נסענו ברכבת עד לעיירה אובידיאופוליס ( שם בילה בשעתו המשורר הרומי אובידיוס . ( בעיירה זו , על חופו של הלמן - מין אגם מלוח , חציו אגם וחציו לשון ים - בילינו את הלילה במלון ( הו , כמה אהבתי אז מלונות (! וציוינו להעיר אותנו לעת צאת ספינת הבוקר לאקרמן , העיר שבצד המערבי - הבסאראבי - של הלמן . בעל המלון דפק על דלתנו בבוקר והודיע כי הספינה עתה זה הפליגה . אינני יודע אם קרה לי עוד פעם מעשה מגוחך וטיפשי כזה , אך בטוח אני שמעודי לא צחקתי על כזאת כמו אז . עד היום דבר זה מוסיף להצחיק אותי . טארוטינו היתה כפר יהודי . היו שם גם לא יהודים - בטוח אני בכך , ואחדים מהם גם זכורים לי - אך הם לא נחשבו כלל . לכפר הגענו מן הרכבת בכרכרה רתומה לסוסה וסייח רץ לצדה . לדודי היה בית בתוך גן גדול , ממש משק . בבית

סוכנות סטימצקי בע"מ


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help