|
|
Page:16
הספר "אבי" ו של מסוגל עתה תקופתו אני להביא בא ? או לכתוב את שעלי תולדות ספר לכתוב ושמו חייו ביוגרפיה " על פני אבי . " של יריעת איד חייו אכתוב המאורעות האישיים זאת ? המבוססת האם הכבירים אני על מחקר יסודי של אלפי מסמכים ומכתבים שעדיין לא ראו אור ושחלקם שמור עדיין בידי ? או אולי מוטב שאכתוב לא את הביוגרפיה שלו אלא את האוטוביוגרפיה שלי , כבנו וכאחד מתלמידיו ומפקודיו , ותשמש זו חומר גלמי לביוגרפיה שיבואו לכתוב עליו אחרי ? או שמא תפקידי לבוא ולהעיד לא על מאורעות חייו אלא על דעותיו , כפי שראיתי והבנתי אותן בשעתו , ושוב ישמש הדבר חומר לביוגרף אובייקטיבי שיבוא אחרי ? איד הגעתי בכלל לכתיבת הספר ? זאת , לפחות , קל לספר . אחרי ששוחררתי ממאסר בריטי ביום מותו , ובדרך הביתה לחיפה , סופר לי כי אבי איננו עוד . קשה היה לי להאמין בזאת . וכאשר אמר לי באותם ימים ידידי אייזיק רמבה כי עלי לכתוב את זכרונותי על אבי , סירבתי לעשות זאת . אמרתי כי דרושות לפחות עשר שנים עד שאוכל בכלל לדון בענין ללא התרגשות , המונעת ממני את הכתיבה כיום . זה היה ב ' . 1940 אחרי עשר שנים פנה אלי רמבה בשנית ואמר כי עלי לכתוב . שקלתי אז ארוכות את הצעתו , והחלטתי שעדיין לא הגיעה העת . גיליתי אז תופעה חשובה ומעניינת : במשך כל שנות פעולתו הפוליטית היה אבי מרוחק בדרר כלל גיאוגרפית מרוב תלמידיו וממני בכללם , היו זמנים שפעלנו ממש בלי קשר אליו , אלא שתמיד ידענו את דרך מחשבתו ובאופן הטבעי ביותר ידענו לקלוע לדעתו . ומצב זה לא השתנה אחרי מותו . הרגשתנו - ואני יודע כי מדבר אני בשם רבים - היא שעדיין ממשיכים אנו לפעול כבעבר בהשראתו . פשוט , לא נסתם עדיין הגולל על פעולתו . גם בעבר היו שנים עוברות בלי שאראה אותו . לפעמים הייתי מקבל מכתב או קורא מאמר שהיה מאיר את עיני ומעוררני לתגובה זו או אחרת . והנה , גם זה לא באוגוסט . 1940
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|