|
|
Page:22
ההתאבדות במסורת האסלאמית קטעים נבחרים ממחקר על המקורות הדתיים והתרבותיים של תופעות ההתאבדות וההקרבה באיסלאם ועד הקרבת הבנים בימינו החומר מובא באדיבותו של ראובן פז , מחבר המחקר "התאבדות וג'יהאד באיסלאם הרדיקלי - הפן הרעיוני" ( הוצאת מרכז דיין אונ' ת"א . ( 1988 היחס באסלאם להתאבדות על רקע של מצוקה אישית ( אנתחאר , ( מכל סוג , הוא שלילי . עם זאת , בראשית התפשטות האסלאם היו גילויים של יחס דו-ערכי לנושא , בעקבות רמזים במסורות על הנביא מחמד שלפיהם היו לו בראשית דרכו הרהורי התאבדות לנוכח הקשיים שעמדו לפניו . הנביא אף התבטא כי "עתידה להגיע תקופה שבה כאשר יעבור אדם ליד קבר יאמר לעצמו הלוואי והייתי במקום הנקבר , וזאת לא מאהבת האל אלא מרוב התלאות שמסביבו . " שמס אל-דין אל-קרטבי בן המאה הי"ד , שהביא מסורות חדית ' אלה , העיר כי אלה סימנים לכך שרוב מחלוקות , תלאות וקשיים המתרגשים על אדם בנפשו , ברכושו ובילדיו - מרחיקים את הדת ממנו וממרבית הציבור . בקראן אין איסור מפורש על התאבדות אלא רק בחדית . ' בימי הביניים ובעקבות כמה מסורות , קיבלו התאולוגים והמשפטנים המוסלמים הסונים את התפיסה האוסרת לחלוטין התאבדות . המתאבד נדון על-פי כל הפרשנויות לאש גיהינום . הפרשנות האסלאמית במאה העשרים ובעיקר במחציתה השנייה , ( שבחלקה הגדול נוטה אל הסלפיה ובעקבותיה לאסכולות המחמירות ביותר באסלאם , ( הדגישה מחדש את האיסור . שירה וספרות בשירה הערבית , הן זו הפרו-אסלאמית והן זו שהתפתחה לאחר הופעת האסלאם , יש דוגמאות רבות לשאיפה למות במלחמה תוך כדי הפגנת אומץ או מתוך קנאת אהבה . מקצת משוררי האהבה היו גם " משוררי המוות" שמתו מתוך אהבה נכזבת . משוררים כמו קיס אבן מלוח וקיס אבן ד'ריח , שרו בשבח המוות בתי שיר מנכסי התרבות הערבית , כגון : " למען מישהי דוגמת לילא הורג אדם את עצמו ואני בשל לילא מתוך ייאוש , חשוב כמת . " חכמי הלכה שיעים בימי הביניים עסקו גם בשאלה האם אין ברצח עלי בן אבי טאלב , נפילת חסין בן עלי ומותו של חסן בן עלי בהרעלה , הכשר עקיף להתאבדות . מאחר שלפי האמונה השיעית היו עלי וצאצאיו , האמאמים , אמורים לדעת את העתיד הם היו אמורים גם לדעת היכן , מתי ובאיזו צורה ימותו . מאחר שלא עשו דבר למנוע את ההתרחשויות , שמא יש כאן חשש להתאבדות . התשובות שסיפקו אנשי הלכה שיעים שללו את הסבר ההתאבדות והדגישו כי הם למעשה נענו לצו האל בדבר ההקרבה העצמית , הנפילה בקרב וההשלמה עם המוות . ואולם בכל המקרים הללו אין א זכור למעשה הדומה ל"פיגועי ההתאבדות" המוכרים לנו כיום , שראשיתם בשנות השמונים במסגרת המאבק בישראל בדרום לבנון והמשכם בשנים האחרונות במסגרת מאבקן של קבוצות אסלאמיות פלסטיניות בשטחים . יתר על כן הא זכורים הקלושים בהיסטוריה המוסלמית מעידים כי מכוח השפעתו של האסלאם היתה ההתאבדות תופעה נדירה . מקרים כמו אלה שבהם אנו נתקלים כיום אפשר אולי למצוא במאות הי"ב והי"ג בהיסטוריה של הפלג הניזארי של כת החשאשיון שהתפתחה באסלאם השיעי-איסמאעילי . מנהיג פלג הניזארים , חסן צבאח , פיתח שיטה להשגת מטרות פוליטיות וצבאיות באמצעות התנקשויות . הפידאים הניזארים אימצו את השיטה והרגו יריבים של קהילתם לפי הוראות מנהיגיהם . הפידאים הניזארים קידשו את ההקרבה העצמית והתנדבו למשימות " התאבדות . " רוב ההתנקשויות באנשי צבא או מדינה , שהיו באופן טבעי מוקפים שומרים , הוצאו לפועל במסגדים או במקומות ציבוריים אחרים , שכן חלק חשוב מאמינים איסלמים בעת תפילה , אנשי הדת הפלסטנאים הם המעודדים העיקריים של ההתאבדות הנשללת ע"י האיסלם עצמו
|
|