|
|
Page:29
נחשבו בפוטנציה למדויקים יותר . לכן , השקעה סובייטית בשיפור הדיוק של הטילים היוותה סימן מעיד לכוונה לשגר אותם במכה ראשונה נגד " כוח" ( פגיעה במערך הטילים של היריב ) ולא במכה שנייה נגד " ערך , " שאינה דורשת דיוק רב . אולם התמקדות ביכולות והסקה מהן באשר לכוונות עשויות גם להטעות , כפי שעולה מהדוגמאות האלה : קבוצה ב' נטתה להערכת יתר של היכולות הסובייטיות ( העריכה שהטילים הסובייטיים בעלי דיוק גבוה ) ושל פיתוח יכולות עתידיות , וראתה בשיפור היכולות סימן מאמת להערכת הכוונות שעל פיה ברית המועצות חותרת להגיע לעליונות אסטרטגית מתוך מטרה לנצח במלחמה גרעינית . באמצע שנות ה70- קבעו הערכות המודיעין האמריקני שבתוך כמה שנים עלול להיווצר " חלון של פגיעות" מול ברית המועצות , עקב ייצור נרחב של טילים ושיפורים טכנולוגיים ( שיפור חזוי בדיוק הטילים , פריסת טילים מתפצלים . ( עוד נטען שבתחילת שנות ה80- ברית המועצות תוכל להנחית מכה ראשונה שתשמיד 90 אחוז מהטילים היבשתיים של ארצות הברית , או תוכל לנצל את היתרון האסטרטגי להפעלת לחץ על ארצות הברית . כפי שהראה פודביג במחקר מ , 2008- הערכות אלה היו מוגזמות ומוטעות . אכן , חל שיפור מסוים בדיוק של הטילים הסובייטיים , אך פחות מכפי שהעריכו בארצות הברית . רק ב1991- השיגה ברית המועצות יכולת מכה ראשונה שהמודיעין האמריקני העריך שתושג כבר ב . 1981- כך למעשה " חלון הפגיעות" לא נוצר . במישור הכוונות , לא אומתה הטענה שברית המועצות התכוונה להשיג יכולת מכה ראשונה גרעינית ולהשתמש בה . בניגוד להערכה שייחסה את שיפור היכולות הגרעיניות הסובייטיות לכוונות תוקפניות , בפועל - ההנהגה הסובייטית יזמה את ההתעצמות כדי לחזק את יכולת התגמול וההרתעה . שיפור היכולות ( פיקוד ושליטה , מהירות הכנת טילים לשיגור , הקשחת אסמי שיגור טילים ) אכן אפשר לבסוף לברית המועצות לאמץ דוקטרינה אמינה של תגמול . המרואיינים הסובייטיים ציינו חוסר תיאום בין היכולות לכוונות . לדבריהם , הממד הכמותי של מירוץ החימוש ( ייצור הטילים המוגבר ) נבע גם מגורמים פנימיים - כמו השפעת תעשיות הביטחון על ההנהגה הסובייטית , שגרמה להמשך ייצור טילים ישנים מתוך שיקולים של תחרות ביורוקרטית ושל תעסוקה - והוא לא נוהל רק לפי דרישות הצבא וצרכיו . לעומת זאת , מירוץ החימוש האיכותי ( שיפור הדיוק של הטילים , פיתוח טילים מתפצלים ועוד ) היה במידה רבה תגובה לפיתוחים בארצות הברית . גורם נוסף שתרם להערכה מוטעית היה הבדלים בין שתי המעצמות מבחינת האופן שבו מדדו והעריכו את מאזן הכוחות ביניהן . המתכננים בארצות הברית העריכו את מאזן הכוחות באמצעות שיטות של חקר ביצועים וניתוח מערכות , ומתוך ניתוח כמותי זה הסיקו על התוצאות של עימות גרעיני בין המעצמות . ואילו המתכננים הסובייטיים , כאנשי צבא , היו מודעים ורגישים יותר למרכיבי האי-ודאות הרבים ( תקלות , בעיות פיקוד ושליטה , חשיבות עיתוי התקיפה , התכנית המבצעית ) ולקושי להסיק מתוך מאזן כוחות נתון על תוצאות של עימות גרעיני . הסובייטים היו ספקנים באשר ליכולות שלהם , למשל בנושא יכולת התגמול בשנות ה60- וככל הנראה גם בנושא יכולתם להנחית מכה ראשונה יעילה על הטילים היבשתיים של ארצות הברית . לסיכום , התמקדות המודיעין ביכולות הגרעיניות הסובייטיות , הערכת יתר של היכולות ושל פיתוח יכולות עתידי ואיהבנה של חלק ממניעי הפיתוח גרמו להערכה מוטעית שייחסה לברית המועצות כוונות תוקפניות . תהליך קבלת ההחלטות המודיעין האמריקני התמקד באישים מועטים בצמרת הסובייטית בניסיונו לעקוב אחר תהליכי קבלת ההחלטות בברית המועצות . המודיעין לא ייחד תשומת לב לאישים . 7 לברית המועצות היו ב 2 , 200 1974- ראשי חץ גרעיניים . היא ייצרה 500 ראשי חץ בשנה , ולפי אחת ההערכות הייתה אמורה להגיע ל 14 , 000- ראשי חץ גרעיניים באמצע שנות ה , 80- הערכה שהתבררה כמופרזת . על " חלון הפגיעות" ונתונים מפורטים על ההתעצמות הסובייטית של שנות ה70- ראה : . Summer 2008 , Vol . 33 n . 1 , pp . 118-138 Pavel Podvig , The Window of Vulnerability That Wasn't : Soviet Military Buildup in the 1970 's , International Security ,
|
|