|
|
Page:21
" סימן מקדים ראינו גם בשינוי שעשו עם חגורות ההצלה . המצרים השתמשו באותה תקופה בחגורות הצלה בצבע כתום בוהק , ופתאום , בוקר אחד , ראינו שבלילה הניח מישהו ערימה ענקית של חגורות כאלה ליד כל משטח ירידה למים . " בשבילי כקצין מודיעין , היו אלה הימים המרגשים ביותר שיכולים להיות . הרי מול עיניי קורה בדיוק מה שבשבילו למדנו כל כך הרבה בקורסים , בדיוק בשביל זה הכינו אותנו . ניצלתי את הסמכות הפיקודית שלי . שחררתי את כל שאר האנשים מהתצפיות , לקחתי את רוב המשמרות על עצמי וישבתי 20 שעות ביממה על המגדל מול המצרים . התחלתי לעשות וי י על כל הסימנים המעידים על מלחמה . והיה בסופו של דבר הסימן הבתה המצרים איישו בחיילים את העמדות של טילי קרקע-קרקע לפיצוח המעוזים . צפיתי עליהם ודיווחתי למפקדה , ומבחינתי זה היה פשוט נפלא . הרי קודם לכן הופץ לקט מודיעין סודי שקבע חד משמעית כי איוש העמדות האלה משמעותו 24 שעות לתחילת מלחמה . אני רואה לראשונה טילי , SA 6 אני רואה שמכסים רמפות בבד כדי שלא יעלו אבק , שיירות מצריות , ביקורי קצינים ואם לא די בזה - גם פינוי מוקשים וגדרות . מי מפנה מוקשים כשמדובר רק בתרגיל ? רשמתי והעברתי דררוות כמו מטורף . " ועדיין , בפיקוד , איש לא התעורר . "ההתעצמות המצרית בקו הייתה כל כך מהירה שהיינו צריכים להעביר מאות דיווחים ביום . לפעמים הייתי צריך להמתין שעות על הקו עד שאיזה סמל מבצעים בגדוד בכלל היה מואיל בטובו לענות לי , ובסוף הייתי זורק את הטלפון וחוזר לתצפית . אנחנו סיפקנו את כל הסימנים המתריעים , את כל ההערכות המדויקות ביותר , את כל המידע , עד למצב של גודש ממש , ולמרות זאת לא הצלחנו להפוך את הקערה על פיה , " מספר ליבנה . " אפילו ביום 6 באוקטובר , בשעה 11 בבוקר , כאשר בבור ' כבר ידעו שמלחמה עומדת לפרוץ , עוד התקשר אליי קצין בכיר ממודיעין האוגדה ושאל אותי אם זו באמת תכונה של מלחמה או סתם הפגנת כוח של המצרים . " בסביבות השעה אחת אני רואה את המצרים מסתדרים בשלשות , מתרוצצים בשטח עם אפודים ונשק . הרבה תכונה , הרבה בלגן , אבל עדיין לא גייסות נעים קדימה . באחת וחצי המודיעין מכריז על כוננות ספיגה , ומפקד מוצב 'מפצח ; רפי אלדן , מתקשר ושואל אותי ימה אתה אומר . אמרתי שאין לי מושג . הוא קורא לי לרדת למטה מהמגדל , ואני מבקש ממנו עוד כמה דקות כדי להשלים את התצפית . הייתי כל כך מרותק למה שהתרחש מולי שהמחשבה שתכף תתחיל מלחמה ואני לבד מול ים הדיוויזיות המצריות כלל לא עלתה לי בראש . זה היה מחזה מרהיב ממש . " המלחמה מתחילה " ב , " 13 : 55 ממשיך ליבנה , "אני רואה מטוסים מצריים חולפים על פניי ממש בגובה העיניים , גובה מגדל התצפית , שהיה 16 מטר . אני מזהה שישה או שמונה מיגים חוצים את התעלה וממשיכים מזרחה . אני תולש את הפומית וצועק למפקדה שישכחו מהפגנת הכוח ושיש מיגים בדרך אליהם . אני מתחיל לרדת בסולם , ובדיוק באותה שנייה נפתחת אש אדירה על המוצב . מתחילה הפגזה אדירה על המגדל בנשק קל , במרגמות ובפגזי טנקים . " מוצב "מפצח" נלחם שלושה ימים על חייו . בבוקר היום השלישי למלחמה נגמרה התחמושת , וכל החיילים , 26 איש , התכנסו בבונקר המרכזי . "המצרים , למעלה , שלג 1 ו למעשה במוצב . תוך כדי זה הם ירו כל הזמן לתוך שתי הכניסות והתחילו לזרוק רימוני עשן . באיזשהו שלב , באופן ספונטני לגמרי , בלי שאף אחד נתן את ההוראה , כולם יצאו החוצה . לא הייתה כניעה מסודרת , פשוט יצאנו כי לא יכולנו לנשום בגלל העשן ; הוא מספר . " נעמדנו בעמדה עגולה , הרמנו ידיים , ומעלינו החיילים המצרים . הם עומדים מעל התעלה בחוץ , ואנחנו בתוך התעלה . המצרים צועקים באקסגוזה , ואנחנו מתחילים להתקדם בתוך אחת התעלות , לפי ההוראות שלהם . חייל אחד למעלה פותח באש והורג את ששת הראשונים בטור . לא הבנו מה קורה לנו ולא הבנו איפה אנחנו נמצאים כי זה לא היה מצב של שפיות . " הובילו אותנו אל מחוץ למוצב , ושם נתקלנו בעוד קבוצה גדולה של חיילים מצרים שעשתה בנו שפטים . כל אחד מאיתנו קיבל את שלו - מכות , כידונים , קתות בראש . מיד תפסתי שאסור לי להציג את עצמי כקצין מודיעין , ידעתי שאם אני אומר את האמת אני לא חוזר חי ממצרים , ואני מנסה תוך כדי המכות שאנחנו חוטפים להמציא בזריזות איזה סיפור כיסוי . אף אחד לא הכין אותנו לסצנה הזאת קודם לכן . אף אחד , גם ביחידת המודיעין שלי לא חשב שיש איזשהו סיכוי בעולם שניפול בשבי . אף אחד לא העלה על דעתו שנצטרך סיפור כיסוי , ולכן לא הומצא לנו אחד כזה . " המזל שלי היה שחלק גדול מהחיילים במוצב היו אנשי נחיל שבכלל לא הכירו אותי בשם המלא אלא רק בתור אבי . בתוך המשאית , על הרצפה , אני צועק לכולם 'אני אבי ואני חייל בנחיל . אני אבי ואני חייל בנחיל , אתם שומעים ' ? על אחד האוטובוסים לסואץ אני מזהה את גיורא מרכוס ואת מוטי בן יצחק . למרכוס אני עוד מצליח ללחוש אתה לא מכיר אותי ; ואז נפרדו דרכינו ; ההחלטה האינסטינקטיבית של סג " מ ליבנה להסתיר את זהותו כקצין מודיעין הצילה ככל הנראה את חייו . חקירות בשבי ליבנה : "בתהליך הקבלה לכלא שואלים אותי מי אני , והיה לי ברור שמה שאני אומר הוא סיפור הכיסוי שבו אני צריך לדבוק מכאן ולהבא . אמרתי שאני סמל באספקה ושאני פצוע מאוד . " הובילו אותנו אל מחוץ למוצב , ושם נתקלנו בחיילים מצרים שעשו בנו שפסים . מיד תפסתי שאסור לי להציג את עצמי כקצין מודיעין , ידעתי שאם אני אומר את האמת אני לא חוזר חי ממצרים"
|
|