|
|
Page:63
מוסלמיות קיצוניות הקשורות לאפגניסטן , כוחות פוליטיים לאומניים שונים , כנופיות של שבטים מקומיים וסתם חבורות של פושעים . בעקבות ההודעות שיגרנו מיד צוות לדושנבה , בירת טגייקיסטן . מהמטה יצא חנן , ומטשקנט יצאו אריה ומיקי , שליחינו באוזבקיסטן . חנן עסק בליטא בפעילות ציונית במשך שנים רבות , עלה לארץ בתחילת שנות ה 70 והתגייס לצה"ל . בשנות שירותו היה קצין באמץ , השתתף במלחמת לבנון , ובסוף שנות ה 80 שכנעתי אותו לעבור ל"נתיב . " כשהצוות הגיע לדושנבה , התברר שרכבות אשר יהודים היו יוצאים בהן לכיוון אוזבקיסטן נשדדו בדרך , ויציאת היהודים נפסקה . נוסף על כך הפסיקו השלטונות להנפיק ליהודים דרכונים ומסמכים ליציאה . תחילה פנו אנשינו לשלטונות כדי לפתור את בעיית הדרכונים . לבסוף הוסדר הנושא , לאחר שהובטח תשלום על כל דרכון שיונפק ליהודים בצורת מימון כוח אדם העוסק בהנפקת הדרכונים . אנשינו קבעו שהיהודים יבואו לבית הכנסת שבו טיפלו בכל המסמכים המאפשרים את יציאת היהודים ועלייתם . היהודים , שהמתינו עד כה חודשים , קיבלו כעת בתוך יומיים דרכונים ואת כל המסמכים הדרושים . בעיה נוספת הייתה תקשורת עם הארץ . הצוות השיג הסכם מיוחד עם הדואר המרכזי שיאפשר לאנשינו תקשורת שוטפת הן עם ישראל והן עם מקומות אחרים . באותה התקופה ובמקום הזה זאת הייתה בעיה שכמעט בלתי אפשרי לפתור . היות שאפשרות היציאה היחידה שנשארה הייתה דרך האוויר , הוחל במשא ומתן עם רשויות התעופה . אז עוד לא היו חברות פרטיות במדינה , והכול היה ממשלתי ומפוקח על ידי פקידים השייכים לקבוצות , לחבורות ולשבטים שונים . נוסף על כך צריך היה להגיע להסכם עם כוחות האבטחה . היהודים , שעזבו את המדינה לצמיתות ונשאו רכוש , היו מטרה מפתה לחבורות שודדים וגם לקבוצות מוסלמיות קיצוניות . במשא ומתן מול השלטונות סודר ותואם הכול . מפגש מאיים בשדה התעופה למחרת בשעה 17 : 00 התאספו היהודים עם מיטלטליהם בשדה התעופה לקראת הטיסה הראשונה . פתאום הבחינו אנשינו שהשומרים וכל הנהלת השדה נעלמו . על שדה התעופה השתלטו אנשים חמושים מכף רגל ועד ראש השייכים לאחת הכנופיות , כולם שתויים ומסוממים . הם ירו באוויר , שיחקו עם רימונים ודרכו את נשקם , תוך שהם מכוונים אותו אל האנשים בשדה - היהודים הממתינים לעלות על . tnunn pn פנה לראש הכנופיה , בחור בן 30-25 שרירו חריף של אלכוהול נדף ממנו , הבחור בקושי עמד על הרגליים , ותוך כדי משחק עם קלשניקוב הסביר לחנן שלא מעניין אותו נשיא טגייקיסטן ושהוא "ידפוק גם את הנשיא וגם את אמא שלו ואת כל משפחתו" לדבריו , נודע להם שיהודים יוצאים לישראל ומוציאים איתם הרבה כסף וזהב , והוא דורש כופר - הוא תבע שיועברו לידיו 4 , 000 דולר . אנשינו היו לבד בשדה התעופה , ללא נשק , ללא הגנה ולמעשה היו נתונים בידיהם של אנשי הכנופיה . התחיל משא ומתן מייגע , ובסופו סוכם על תרומה הומניטרית של מדינת ישראל בסכום של 250 דולר לטובת הילדים הנמצאים באזורי קרבות קשים בדרום המדינה , והמטוס ועליו 150 יהודים המריא ארצה . במשא ומתן עם מפקד הכוחות שהכנופיה השתייכה אליהם דרש המפקד אספקת נשק מישראל לכוחותיו כתנאי למתן אפשרות ליהודים לטוס מדושנבה . בשל כך יצרו אנשינו קשר עם כוחות מצבא רוסיה ששהו באזור דושנבה , ואלה השתלטו על השדה . תחת אבטחתם נמשכה הטסתם הסדירה של היהודים . הסיפור הזה מתאר את השגרה של אותם הימים . מדי פעם במקום אחר הייתה נוצרת בעיה דומה או אף יותר חריפה ומסובכת , ואנשי "נתיב" נחלצו לעזרה ופתרו אותה . כך גם במקרים שבהם היה צריך להיכנס עם כוח צבאי ולעבור בין הקווים המפרידים בין הכוחות הלוחמים , כמו בקווקז . יהודים היו משני הצדדים , והיה צורך לסכם שלמרות הלחימה ייתנו הכוחות הלוחמים ליהודים שאנחנו מובילים לעבור ולעזוב את המקום יחד איתנו . הדבר היחיד שהיהודים - וגם השלטונות והכוחות הלוחמים - היו צריכים לדעת הוא שבאו נציגי מדינת ישראל לדאוג לביטחונם ולחילוצם מהמקום , וזה עשה את שלו . ההצלחה נזקפת למקצוענותם של אנשינו בטיפול בכל סוגי הבעיות שהתעוררו עם אנשי המקום ועם היהודים בתוך שעות או ימים בודדים . אף שלא היו בידיהם שום אמצעים , הודות לנחישותם , להכרתם והבנתם את השטח ולדבקותם במטרה אחת ויחידה - חילוץ היהודים - הם הצליחו תמיד ובכל מקום . היהודים , שעזבו את המדינה לצמיתות ונשאו רכוש , היו מטרה מפתה לחבורות שודדים וגם לקבוצות מוסלמיות קיצוניות על המקום השתלסו אנשים חמושים מכף רגל ועד ראש . שדה התעופה בדושנבה
|
|