|
|
Page:53
לצאת לרחובות ולבדוק מה קורה . " ולא פחדת ? ? אני פריק של היסטוריה . עוד בילדותי קראתי עשרות ספרי היסטוריה וביוגרפיות של דמויות היסטוריות , והנה אני חלק מאירוע היסטורי זה ריגש אותי . " יש לך תמונות שצילמת בהפגנה ? " לא . שני צעירים עיראקים , לבושים יפה , ראו אותי ונבהלו . הם ריחמו על היאפנדי התמים ; סגרו לי את המצלמה והוציאו אותי מתוך ההמון . " חובב ההיסטוריה היה ג ; שבביתו אני יושבת עתה . יליד סקוטלנד , בן למשפחה ציונית , שבמרס 1953 הצטרף כתייר לאביו שהגיע כעולה . "הגענו ארצה על חשבוננו " , הוא מדגיש . "אבא האמין שהסוכנות היהודית צריכה לסייע רק לעולים מארצות מצוקה . אנחנו השתייכנו למעמד הבינוני נמוך , אבל הצלחנו לגייס את המשאבים הדרושים , בין היתר על ידי מכירת אוסף הבולים שלי . " חלפה שנה וגי , שבינתיים למד עברית באולפן בקיבוץ הסוללים בגליל , החליט להישאר בארץ כאזרח מן המניין . הוא עזב את הקיבוץ , למרות הפצרות החברים שיישאר , והחל לעבוד בתכנון מים בחברת תה"ל הממשלתית . הכשרתו לתפקיד - שנה של לימודי הנדסה בגלזגו . משרד האם שלו היה בירושלים , אך הוא עבד בכל רחבי הארץ . המשכורת הייתה זעומה , וחבריו לעבודה נהגו ללון במלונות זולים ועלובים ביותר . כבר כאן הפגין תושייה . "עשיתי להם הכרה עם הקיבוץ ; הוא מספר . לפני עלייתו ארצה היה ראש תנועת "הבונים" בסקוטלנד , ועכשיו ניצל את קשריו בקיבוצי "האיחוד" כדי להסדיר לו ולחבריו לינה זולה ברמה סבירה . כך נמשכו הדברים עד קיץ . 1956 באותו קיץ חיפש "המוסדי מועמד לתפקיד אלחוטן במבצע בעיראק . נעשתה פנייה לקב"טים של משרדי הממשלה ושל החברות הממשלתיות כדי שיצביעו על מועמד מתאים שיוכל להופיע בכיסוי של איש עסקים . אחרי תהליכי מיון וסינון שנמשכו כמה חודשים נבחר גי . לאורך כל אותה תקופה לא היה לו מושג , ולו קלוש ביותר , שהוא מועמד ל"מוסד . " הוא עבר הכשרה והדרכה במשך כשישה חודשים ובקיץ 1957 יצא לבגדאד כסוכן מכירות במשרדיה של חברה בינלאומית . כיוון שלא היה לו מושג כלשהו במסחר , הוחלט שיספר לכולם כי הוא בנו של חוואי עני שהיה אחד מהאריסים בחוותו של בעל החברה , וזה הבטיח לאביו כי ידאג לו . בעל הסקופ בבגדאד נשכרו עבורו שני חדרים בביתו של מהנדס אלקטרוניקה זר שהיה נשוי לאישה עיראקית . לא הייתה לו מכונית , כך שהרבה ללכת ברגל ונסע באוטובוסים . איך נראתה לך בגדאד ? " לאווירה של המזרח התיכון התרגלתי כבר בארץ , ומבחינה זו לא היה הבדל משמעותי היו תחומים שבהם בגדאד הייתה מפותחת הרבה יותר : היו בה בניינים גדולים שכמותם לא נראו אז בארץ , היו שידורי טלוויזיה , והמכוניות היו חדישות ומפוארות יותר . מצד שני היא הייתה הרבה יותר מלוכלכת מכל עיר בארץ . אחרי כמה דקות של הליכה ברגל היית כולך מכוסה בוץ ואבק , והבלגן היה גדול . " ג ' התערה בעבודת המשרד , שרוב עובדיו היו פליטים פלסטינים , ובד בבד ביצע את עבודתו כאלחוטן : קליטת שדרים מן הארץ ומענה עליהם . לעתים גם היה משגר מכתבים כתובים בכתב סתר . בדרך כלל היה מפעיל את המשדר בזמנים שנקבעו מראש . ביום המהפכה חרג מן השגרה . בצהריים חזר לדירתו ודיווח למטה על המהפכה . בדיעבד התבררו לו שתי עובדות : הוא היה הראשון שדיווח מזירת האירועים,- השדר נקלט , אך בגלל תקלה טכנית לא פוענח . מוקדם יותר , אחרי שסולק מן הכיכר , יצא גי למלון שבו שהה בעל החברה , התקשר אליו מהלובי והודיע לו על המהפכה . האיש , שנהג להתעורר בשעה מאוחרת בבוקר , ענה לו בזעף שהוא מדבר שטויות ושיתקשר אליו שנית מאוחר יותר . כאשר התקשר שנית כבר התעשת בעל החברה , וג י הציע שייצאו לסיור בעיר במכוניתו של בעל החברה . הייתה זו המכונית האזרחית היחידה ברחוב , וההמונים , שהריעו לכל מכונית צבאית חולפת , ירקו על מכוניתם והשליכו עליה חפצים . כאשר שבו למלון התברר להם כי ההחלטה - הפזיזה יש לומר - לצאת לסיור בעיר הצילה את חייהם : אנשי צבא פשטו על המלון ולקחו עמם שמונה או תשעה אזרחים זרים ששהו בו . איש מהם לא נראה מאז . מה השתנה בעקבות המהפכה ? " הייתה תקופה לא קצרה של עוצר . אני הקפדתי כמובן , להישמע להוראות , ואת הזמן שבו הייתי בעל כורחי בבית ניצלתי ללימוד עצמי של השפה הערבית ולצפייה בטלוויזיה . העיראקים שידרו שידורים ישירים מבתי המשפט שבהם עמדו לדין אנשי המשטר הקודם , וזה היה מרתק . מעבר לכך , עיראק נכנסה לתקופה ממושכת של חוסר שקט בעקבות שורה של ניסיונות נפל של קצינים לתפוס את השלטון . " איבדנו את הרוב המכריע של הקשרים שהיו לנו , הן המסחריים והן המודיעיניים . החברה גם הפסידה הרבה מאוד כסף , בין השאר בגלל חוזים עם הצבא שבוטלו . מצד שני - מעמדי השתפר . הייתי בין הזרים המעטים שנותרו בבגדאד , וראשי המשטר , למרות הרטוריקה האנטי מערבית , רצו לשמור על קשר איתנו ועם מי שייצגנו . " במה זה בא לידי ביטוי ? לאוזניו של ג' הנדהם שואל נהג המונית את הקב"ס העיראקי האם נכונה השמועה שעיראק קיבלה מברית המועצות מסוסי מיג , והקצין עונה : "בוודאי , רוצה לראות אותם " ?
|
|