|
|
Page:35
איש מופת דברי פרידה מאלוף מאיר עמית השנה נפרדנו מחברנו אלוף מאיר עמית . נכון שבעולמנו אנו מורגלים להיפרד מחברים בכל מיני נסיבות ; ואולם הפרידה ממאיר היא ציון דרך לנו באופן אישי , למל"מ כמסגרת חברית וגם למפעל הציוני ולמדינת ישראל . מעטים האנשים שיכולים להתהדר בעשייה כל כך מתמשכת בתחומים כה רבים למען חברתם ומדינתם כמו חברנו מאיר עמית ; ומעטים עוד יותר הם אלה שאינם מתהדרים בכך כלל , כמו מאיר , וממשיכים במלאכת העשייה עד יומם האחרון . בניסיוני לסכם בקצרה את עשייתו של מאיר אציין חמש תחנות עיקריות בחייו העשירים והמגוונים . התחנה הראשונה הייתה השירות ב"הגנה " ובצה"ל . מאיר עמית השלים יותר מ 20 שנה של לחימה ושל תפקידי פיקוד , הדרכה ומטה . מאז הצטרף לשורות "ההגנה" כנער בן 1 5 היו חייו קודש לביטחון . מאיר עמית עשה את המסלול כולו , הוא טיפס בסולם התפקידים שלב אחר שלב . באותם ימים של לחימה על עצם הקיום , ובתקופה שבה התגבש צה"ל לכוח הלוחם לאחר מלחמת העצמאות , מילא מאיר תפקיד מוביל ומרכזי . התחנה השנייה הייתה ב " תפקיד 1 מודיעין ועשייה מדינית . " מאיר עמית שירת שבע שנים בראשות הקהילה המודיעינית . בתקופה זו עיצב את דמותם של חיל המודיעין ושל המוסד למודיעין והתאימם לאתגרי המחר . הפעילות המדינית החשאית והמגוונת שאותה יזם , העמיק ופיתח תרמה לקשריה המדיניים החשובים ביותר של ישראל באותם ימים . במקביל , כדברי ראש המוסד היוצא , "חלפו למעלה מ 30 שנה מאז פרש מראשות 'המוסד י , אולם הוא הנחיל ערכים בני קיימא שלאורם פועל 'המוסד עד עצם היום הזה . " מאיר תרגם לשפת מעשה מובנת ותכליתית את תפיסת היסוד שלפיה האדם אינו רק המשאב החשוב ביותר בעבודת המודיעין , אלא גם מושא מתמיד לטיפוח , ובמקרה הצורך - לחילוץ ולהצלה . התחנה השלישית הייתה בתחום הכלכלי , כמי שמופקד על פיתוח תעשייה בישראל . לפני יותר מ 30 שנה הרול עמית ב"מסלול השני" והשונה כל כך של חייו . אותה מקוריות , אותן יוזמה וחלוציות ואותה מערכת מיוחדת במינה של סיפוח יחסי אנוש באו לידי בי 0 וי גם בפעילותו המגוונת לקידום התעשייה והסכנולוגיה הישראליות המודרניות לחזית העולמית . תחום זה 0 רם הגיע לידי מיצוי . עוד נכונו לישראל הישגים שינצלו את הידע החלוצי שאותו אנו מפתחים בתחום ההיי טק עם היכולת לשדר בקווי תקשורת רחבי פ 0 ותדר . התחנה הרביעית הייתה ניסיונו להשתלב בתחום העשייה הפולינוית . גיחה קצרה זו מעידה על המקום הנכבד שבו עמד מאיר עמית , שנמנה עם האישים הספורים אשר לא דבק בהם רבב של דופי , ואשר היה בהם כדי לסמל את דמותו של איש ציבור חדש ושונה שעה שקמה מפלגה חדשה המבקשת לחולל שינוי . "בריחתו" המהירה מעולם זר ושונה זה , עולם הפועל על פי כללי משחק שונים כל כך מן הערכים שעליהם התחנך , מצביעה על אופי ועל יושרה שאינם מתאימים לדמות הפוליטיקאי הישראלי המצוי . התחנה החמישית , לסיום , היא כמובן תקופת המל"מ , בבת העין של מאיר זה יותר מ 20 שנה . במל'ימ ראה מאיר עמית "עוד עיקרי - לחנך דורות חדשים וצעירים ברוח אותה מורשת ואותם ערכים שעליהם חונך הוא עצמו , ברוח הדרך הארוכה שעשה בשירות האומה . מאיר עמית זכה לקבל את פרס ישראל היוקרתי על מפעל חייו . הוא לא זקוק היה לציון ולפרס ; אך מדינת ישראל הוקירה את פועלו רב המעשים ורב השנים והחליטה להעניק לו את הפרס כדי להביע את תודתה ואת הערכתה בהצבת איש מופת זה על דוכן מקבלי הפרס בשנת תשס"ג . שלמה גזית , לשעבר ראש אמ"ן אור צהוב למלחמה עמית עיצב את "המוסד" על פי דמותו , תוך עימותים לא קלים עם איסר הראל , קודמו , שמונה ליועץ לראש הממשלה לוי אשכול . הארגון החשאי , שהתנהל במשך 13 שנה בעיקר בתוך ראשו של איסר הראל , נפתח על ידי עמית כלפי פנים . אומנם שמו וזהותו של ראש "המוסד" ועצם קיומו נותרו תחת מעטה חשאיות כבד ביותר , אך כלפי פנים לבש הארגון פנים הרבה יותר מאורגנות ומסודרות , בדומה ליחידה צבאית . המידע שאסף "המוסד" בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים היווה בסיס מוצק לתכנוני המגירה של צה"ל שנפתחו ביום פקודה . ערב המלחמה מילא עמית תפקיד מרכזי בגיבוש ההכרעה אם לצאת אליה . לאחר ביקור בזק בוושינגטון , שבמהלכו נפגש עם ראש H CIA ועם שר ההגנה מקנמארה , אמר עמית כי קיבל מהאמריקאים "אור צהוב , " כלומר - לא יהיה גינוי חריף ומיידי , ולישראל יינתן זמן . ובכל זאת הציע עמית לשלוח אוניית מבחן כדי לבדוק אם אכן מצרים סוגרת את המצרים בכוח , כפי שהכריזה . אלא שהצמרת המדינית ביגוחונית של ישראל לא קיבלה את דעתו . החוקר סא"ל ( במיל ) שמעון גולן , איש מחלקת היסטוריה של צה"ל , מציין בספרו החדש "מלחמה בשלוש חזיתות " כי ראשי המדינה והצבא כבר היו באותה העת מכווננים למלחמה . משה דיין היה ראש המבקרים . הוא אמר ברוגז שאם ניתן למצרים את אקט הפתיחה , היא עלולה לכבוש חלקים מישראל ואף להגיע לירושלים . "זה יעלה באלפי הרוגים , " טען שר הביטחון . הממשלה דחתה אפוא את הצעת עמית . הביוגרפיה החדשה של המלך חוסיין , שיצאה לא מכבר בארה"ב , מביאה סיפור לא ידוע כהמשך לפרשה זו . מתברר כי העובדה שישראל החליטה לצאת למלחמה מיידית , שעלתה בשיחות של עמית בוושינגטון , דלפה מהאמריקאים למלך חוסיין . הוא מצדו מיהר להזהיר את הנשיא נאצר . אלא שנאצר לא שמע לו ... והסוף ידוע . ב 1968 סיים עמית את תפקידו ב מוסד " ופנה לפעילות ציבורית ועסקית . אולם ביטחון ישראל המשיך להנחות את דרכו והעסיק אותו עד יומו האחרון .
|
|