|
|
Page:14
עמידרור וארד כאחד מברכים על יוזמת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית , ולו רק משום שכל ועדות החקירה הפנימיות האחרות לא הביאו מסקנותיהן לידיעת הציבור בישראל . עם זה הם סבורים שלנוכח הדוח האמריקני היה על הוועדה לעודד את בחינת גבולות " הכישלון המודיעיני" לא רק בעניין עיראק אלא גם בעניין גודל איום הטרור של בן-לאדן . עמידרור מציע שבזמן שבחנה הוועדה הישראלית ( כמו האוסטרלית והבריטית ) את הכשל המודיעיני בעיראק , היה עלינו לבחון גם את הכשל בגילוי פעילותו של ארגון אל-קאעידה ובהערכת כוחו של בן-לאדן . לטענתו , אמנם הטראומה של ה9- בספטמבר התרחשה בארצות-הברית , אך גם לישראל לא היה כל מושג שאירוע טרוריסטי בהיקף כזה עומד להתרחש . לפיכך , לא בריטניה , לא אוסטרליה ואף לא ישראל יכולות להסיר כל ספק ביכולתן למנוע אירוע כזה מלהתרחש בארצן . כיום אין ספק שהן היו עשויות להיות אז , ועשויות גם היום , להיות קורבנו . למקרא הדוחות הזרים , אומר ד"ר ארד , גם היכולת המודיעינית הישראלית בתחום הנב"ק סופגת מהלומה . הדוחות הבריטיים והאמריקניים דנים גם בסוגיה הלובית . כישלונה המודיעיני של ישראל בסוגיה זו צורב אף יותר , אם נשווה את הישגיו של המודיעין הישראלי באיסוף ובמחקר על לוב , עם מה שהשיגו המודיעין הבריטי והאמריקני . בעוד המודיעין הישראלי לוקה בחסר הזועק בחומרתו , לא הגדילה ועדת החוץ והביטחון לדון בסוגיית לוב . לדוגמה , בדוח הבריטי מתגלה שכבר ב " 1999- עלו" הבריטים על זליגה מפקיסטן ללוב . בשנת 2000 הוציא המודיעין הבריטי צי"חים בנושא ועיבה את הכיסוי האיסופי . ב2000- עד 2001 עלה הנושא לרמת Committee ” “ Joint Intelligence שהוציאה לקטים לדרג הבכיר ביותר והפנתה לכך את תשומת לבו של הדרג המדיני , מה שאיפשר היערכות לשלב סיכולי כבר ב . 2001- אם כן , נקודת השוואת ההצלחות המודיעיניות בעניין לוב מעמידה בשאלה את היכולת הישראלית המודיעינית , וזה הצריך טיפול והסקת מסקנות אופרטיביות . בעניין תפקודו של המודיעין הישראלי לנוכח הדוחות ומסקנותיהם , ארד ועמידרור הסיקו מסקנות שונות זו מזו . הם מביאים כאן את המלצותיהם למודיעין הישראלי . ארד סבור שהבעייתיות ביישום של מידע מודיעיני לקראת הצלחה טמונה בשלב האיסוף הראשוני . הוא נשען על ניסיונם המר של האמריקנים , שהיה להם מידע איסופי דליל ביותר לקראת ה9- בספטמבר ולכן לא עלה ביד חוקרי המודיעין לראות את התמונה הגדולה שנצטיירה בביתם . הם כינו זאת , “ Failure of Imagination ” כלומר חוסר היכולת של חוקרי מודיעין להבין , על סמך מידע דליל ולא איכותי , את המתרחש בזירה . אפשר להשיג תוצאות מודיעיניות משביעות רצון כשיש איסוף טוב , למשל ארצות-הברית בצפון קוריאה או הבריטים בלוב . איסוף טוב של חומר מודיעיני מאפשר את עיבויו ואת מיקודו ועקב כך תושג אינטגרציית נתונים שתאפשר פריצת דרך מודיעינית . ארד מוסיף שעקב המידע האיסופי הלקוי החלו שיבושים בתיאום ובתקשורת שבתוך ארגוני המודיעין האמריקני : חוסר תפוצה מתאימה , יריבויות ארגוניות , סדרי עדיפויות שאינם אינטגרטיביים וכדומה . ארד מסכם בקצרה את תפיסת העולם המודיעינית שלו " : כל המחלות והצרות פוקדות את מי שחלש מבחינת האיסוף . " עמידרור לעומתו מוצא בדוחות מסר מנוגד דווקא . לטענתו , עובדת כישלונו האיסופי של המודיעין האמריקני - ארגון מודיעיני משכמו ומעלה המצויד במיטב הציוד המודיעיני שקיים - אינה בבחינת כישלון מקומי , אלא כישלון הנובע מאופיו של האתגר המודיעיני בהתמודדות עם טרור . אין מקום להניח שקיים מצב מיטבי של איסוף נתונים על קבוצות טרוריסטיות , ואנו מכירים זאת גם מהמציאות הפלסטינית שאנו מתמודדים עמה בישראל . יש להניח שהמודיעין בתחום הטרור יצטרך לאסוף שבבים של מידע שייצרו בקושי תמונה ברורה ליחידת המחקר המודיעינית . לפיכך אירוע ה9- בספטמבר היה גם תוצאת כישלון המודיעין הישראלי והבריטי , גם אם התחמקנו מלתת עליו את הדין . עמידרור מאמין שמודיעין עתידני חייב לחזק את המערכת המחקרית שלו על מנת שתוכל להפיק תמונה משבבי מידע דלים אלה , וכך הוא מבין את המונח האמריקני . of Imagination ” “ Failure אנו צריכים לשאול את עצמנו כיצד , בהיעדר איסוף איכותי , נהיה מסוגלים לתת מענה מודיעיני אפקטיבי . זוהי אפוא מסקנתו הראשונה של עמידרור מהדוחות ומאירועי עיראק וה9- בספטמבר : יש לבנות מערכת שגם אם אין לה מידע איכותי , תהיה מסוגלת לבנות תמונה אינטגרטיבית סבירה שתביא לידי סיכול . מסקנתו של עמידרור דומה למסקנה שהובאה בכל הדוחות . ועדות החקירה של שלוש המדינות סברו שהדרך לחזק ולשדרג את מערכות המודיעין לנוכח אתגר איסוף מידע על פעילות טרוריסטית ונב"ק היא הגברת האינטגרציות הפנימיות הארגוניות , לאמור איגום למרכז לאומי , מהלך מהפכני אצל האמריקנים . לא עוד Central Intelligence אלא . National Intelligence הדוחות האמריקניים ממליצים לכונן כמה מרכזים לאומיים למודיעין של טרור ונב"ק וכן לאזורים רגישים כמו המזרח התיכון . מדובר למעשה בראש גוף מודיעין שאינו מנהל כל ארגון מודיעיני , אלא הוא כפוף לנשיא ומקבל את כל המידע המודיעיני מכל הארגונים , ועליו לייצר את התמונה הכללית האינטגרטיבית . שוב , אין מדובר במוסד מודיעיני בעל סמכות מדינית , אלא בכפיפות לנשיא - הוא יביא את המלצותיו לדרג המדיני . מוסד מודיעיני לאומי אמריקני חדש זה , הוא מהפכני מבחינת האמריקנים אך ישן וותיק אצל הבריטים , שהם יותר ריכוזיים בשיטתם . כבר כיום קיים גוף מודיעיני במשרד ראש הממשלה הבריטי , והוא שנותן את הערכת המודיעין הלאומית . אצל האוסטרלים קיים המוסד הזה , אך הדוחות מצאוהו מסואב ולא מתפקד כראוי ולכן החליטו להגדיל את תקציביו ועוד , על מנת שיוכל לתפקד כהלכה בעתיד . אצלנו קיים אמ"ן , שנותן הערכה מודיעינית אך אינו גוף לאומי , וכך , אף שזורם אליו כל המידע המודיעיני אין לו יכולת להשפיע על מה שנעשה עם החומר . לכן בכל זאת המליצה הוועדה הישראלית להמציא אותו מחדש כמזכירות מודיעינית במשרד ראש הממשלה , גוף שיהיה לאומי . אך יש בעייתיות בהמלצה כזו בקונטקסט הישראלי . כל הוועדות הזרות לא התמקדו במערך המודיעין כיחידה נפרדת , אלא עסקו בו מנקודת ראייה מערכתית ד"ר עוזי ארד : "כל המחלות והצרות פוקדות את מי שחלש מבחינת האיסוף"
|
|