|
|
Page:7
היהודי וכמוהו גם הערבי , מתנגד בכל תוקף להיות שותף לקליטת המשוקמים בסביבתם . אפילו אם אשאל כאן את הציבור שסביב שולחן זה מה דעתו שבסביבתו תיקלט משפחה משוקמת , אני בטוח שתהיה אי-נוחות . אינני נגד חקיקה בנושא השיקום , אך אני מציע שלא יתקבל הרושם שחקיקה יכולה לתת את הפתרון לסוגיות הכל כך מורכבות שכרוכות במלאכת השיקום . בעניין סוכנים קלסיים העושים בתחום האיסוף המודיעיני , אני מאמין שחובת האחריות צריך שתהיה מוטלת על היחידה . אינני מאמין שגוף חיצוני כלשהו ידע ויעשה טוב יותר מבעלי העניין והדבר . צריך כמובן שיתוף פעולה קהילתי ואינני פוסל קיומה של רשות מנהלית משותפת , אך צריך להקפיד שהגוף המפעיל לא ישתחרר מעולה של מחויבות זו . לסיכום דבריי אומר : מחויבות - כן ! אחריות - ודאי שכן ! זה טוב וחשוב לסוכן , זה חיוני למפעיל וזה נכון לכולם , אך מכאן ועד לאמירה כי טיפול נכון או לקוי בשיקום הוא תנאי לעוצמת המודיעין אינו מקובל עליי . התנאים למודיעין טוב צריכים להימצא בתחומים ובמקומות אחרים . ד"ר נחמן טל : היו לי גם הכבוד וגם הזכות לעסוק בהפעלה ובשיקום במשך 40 שנות שירותי בקהילת המודיעין . במהלך השנים למדנו והבנו כי השיקום הוא חלק בלתי נפרד מההפעלה ומהתהליך המודיעיני . כבר נאמר כאן כי המחויבות המוסרית היא חד-משמעית וממנה נגזרת החובה המקצועית , כי אם לא נשקם סוכנים כראוי , לפי דעתי , יהיו קשיים בגיוס . אני מסכים עם אלה שאמרו ששיקום אינו תנאי למודיעין טוב , אבל בצדה השני של המשוואה - אם לא נשכיל לטפל היטב בטעוני השיקום , קרוב לוודאי שהדבר ירתיע מועמדים חדשים מלהתגייס כסוכנים . מציאות ההפעלה במודיעין המסכל וקצב האירועים בלחימה בטרור הגבירו את עקומת חשיפת הסוכנים . לפיכך , נדרשנו להיערך ולטפל בתהליכי שיקום , וכך הקמנו בראשונה ענף שיקום שהלך וצמח ככל שנקף הזמן ונהפך בשנים האחרונות למינהלת השיקום בשב"כ . אני חושב שמינהלת זו בשירות נמצאת במקום הנכון והראוי וכי רק גוף מקצועי של הקהילה יכול לתת את הפתרונות המקצועיים הנכונים והדרושים לשיקום . אנו חייבים להטמיע בתוכנו את הקושי והטראומה שמתחוללת אצל הסוכן כשהוא נזקק לשיקום . כשאנו עוסקים בסוגיה זו עלינו לבחון אותה בעיניים של החברה הערבית על ערכיה ותרבותה . באומות העולם כבר נחשפו סוכנים שעסקו בריגול בין מדינות שונות , אך שם כללי ההתנהגות היו אנושיים ועם יכולת קלה יותר להתמודד . כאן , כשמדובר בחברה הערבית , המונחים וכללי ההתנהגות של חברה זו הם קשים ואכזריים יותר . אשר לשאלת החקיקה בעניין השיקום , אני מסכים עם מה שנאמר כאן . בעניין אנשי צד"ל , כיוון שהסוגיה ייחודית ומיוחדת , אכן היה צורך ומקום לפעול במישור החקיקה , גם למען יראו אזרחי ישראל שאכן נעשים דברים מתחייבים למענם , וכמובן בשביל אנשי צד"ל עצמם . בכל הכרוך בטיפול בסוכנים שפעילותם חשאית , אין צורך בחקיקה והייתי אומר כי לא רצוי לפעול באמצעות חקיקה , אלא שיש לעגן את התהליכים בנהלים של גופי הקהילה ובתהליכי ההכשרה של עובדי הקהילה , ויש לשאוף לגבש תורה אחודה ומשותפת לכל גופי הקהילה . כדי לתמצת את דבריי אומר כי שיקום מוצלח של סוכנים אינו מהווה , לדעתי , תנאי מבטיח להשגת מודיעין איכותי , אבל הוא כן מבטיח את החוסן המוסרי שלנו , של המפעילים , כי הזיקה שבין המפעיל לסוכן היא זיקה אישית ולאורך השנים עמדנו על כך שאין לשבור זיקה זו . על המפעיל להבטיח לסוכן , כי הוא מחויב לו באותה מידה של נאמנות המצופה מהסוכן וכי בשעת משבר נעמוד לצדו ונדאג לו ולמשפחתו ואנו חייבים לעמוד בהתחייבות זו . בהיבט זה של מחויבות וחוסן מוסרי אני אכן רואה תנאי להצלחה מקצועית בעשייה המודיעינית . אלוף ( מיל ( ' יוסי פלד : ראשית אני מבקש לומר , כפי שכבר נאמר כאן בדיון , אנו עוסקים בשתי קבוצות נפרדות לחלוטין , אשר המכנה המשותף , אולי היחיד , הוא הצורך שלהן והחובה שלנו לטפל בשיקומן . קבוצת סוכני המודיעין אינה חשופה במידה רבה לתודעה הציבורית ומטופלת באופן מקצועי על ידי מינהלת השיקום של השב"כ , ואילו הקבוצה האחרת היא הקבוצה שאני מטפל בה כיו"ר ועדת ההיגוי והיא הנקראת אנשי צד"ל . בהקשר זה אני רוצה להדגיש כבר בפתיחה , כמי שמלווה את קבוצת אנשי צד"ל מקרוב , שעלינו לזכור ולשנן כמה דברי יסוד : א . מדינת ישראל , לטעמי , עשתה בשביל קבוצת אנשים אלה הרבה מאוד . ב . נציג "הצלב האדום" אמר לי כחצי שנה לאחר הנסיגה מלבנון , כי אין עוד מדינה בעולם שטיפלה בצורה כל כך ראויה בפליטים 6 , 000 , במספר , חודש ימים לאחר הגעתם . ג . ראוי לדעת כי עם אנשי קבוצה זו נמנים גם כאלה שלא היו אנשי צד"ל , וניתן לומר כי למעשה לא עשו דבר בשביל מדינת ישראל . ד . גם אחרי שהצהרתי כי המדינה עשתה רבות בנושא שיקום אנשי צד"ל , אני חייב להדגיש כי לא הכול נעשה וכי עדיין יש דרך לא קצרה להשלים את המלאכה וכי מעשה החקיקה שמוביל ח"כ הרצוג הוא עוד מהלך חשוב בעשייה זו . פרט מהותי נוסף שלדעתי חשוב שנדע ונזכור , והייתי הראשון לומר אותו בפה מלא : צד"ל לא נלחם בשביל מדינת ישראל כפי שצה"ל לא נלחם בשביל לבנון . צה"ל לחם בלבנון כדי להגן על גבול הצפון , וצד"ל התארגן כדי לגונן על כפריו ושטחיו . נוצר מפגש של אינטרסים , שיתפנו פעולה ומשנסוגנו מלבנון והתחוללו התהליכים כפי שהתרחשו , נוצרה המחויבות שלנו לטפל בהם ולשקמם . אני חושב שבהקשר הטיפול באנשי צד"ל יש יותר מדיי גורן : "למעשה אין מונח "שיקום טוטלי וסופי" כשמדובר בסוכנים . אין אפשרות לתת פתרון סופי למי שנדרש לגלות מביתו ומסביבתו , גם אם תצפה אותו בזהב ובדבש"
|
|