|
|
Page:76
כלל הילדים המתחנכים בבית הספר — מודעות לתרבויות המוצא השונות של הילדים , ולערב את ההורים במסגרת החינוכית . מאמצים אלה נעשים למרות העובדה שהמשפחות הנוגעות בדבר הן קשות יום , וחיות בתנאי חיים קשים ומורכבים מאוד . כאמור , תופעת ילדי העובדים הזרים והפליטים השוהים בישראל כחוק ושלא כחוק אינה רחבת היקף והיא אף חסרה את ממד העומק ההיסטורי ( מכיוון שהיא קיימת רק שנים אחדות והפכה רק בתקופה האחרונה לפריט התייחסות משמעותי בסדר היום הציבורי . ( לפיכך אין עדיין תשתית מחקרית נרחבת בנושא , ואין אפשרות להתייחס בפרק זה לתופעה בכלים מדעיים מקובלים . יחד עם זאת סברנו שפטור בלא כלום אי אפשר , ולאור הסערה המתחוללת בימים אלה ממש סביב הנושא , בחרנו לאזכר אותו בפרק זה , ולו בקצרה . לסיכום : נראה כי מערכת החינוך הציבורית בארץ לא הצליחה עד כה לבנות שותפות של ממש עם כלל משפחות הילדים המתחנכים במדינת ישראל . המערכת מתקשה לתת מענה שוויוני אך דיפרנציאלי לקבוצות המיעוט השונות הקיימות בתוכה . אחת הסיבות לכך היא היעדרה של מסגרת מסודרת ומובנית שתכשיר אנשי החינוך להתמודדות עם השונות הרבה הקיימת בחברה הישראלית . לכך יש השלכות ישירות על חינוך הילדים ועל טיב הקשרים עם משפחותיהם . תמונת המצב הישראלית הזאת דומה מאוד למציאות הקיימת ברבות ממדינות המערב , שבהן חיות בצד הקבוצה המרכזית קבוצות מיעוט גדולות המאכלסות את מערכת החינוך הציבורית בשיעור גדל ועולה . לדוגמה : גונזאלס–דה האס ו–וילמס , ( Hass & Willems , 2003 Gonzalez-De ) מצאו כי מסגרות חינוכיות במדינות מערב רבות מאמצות את גישת ה"מומחה" לחינוך ילדים . מחנכים רבים אינם רואים בהורה מומחה לחינוך ילדיו , בעיקר כשמדובר במשפחות מתרבויות מיעוט ובמשפחות החיות בעוני . ( Lott , 2003 ) בין הורים למחנכים יש פערים בעמדות החינוכית ובציפיות ההדדיות . גננות ומורים המצויים בקשר יום–יומי עם הילדים ומשפחותיהם מחזיקים בתפיסות אישיות , המושפעות במידה רבה מערכי התרבות , ממדיניות הממסד החינוכי וממידת ההזדהות האישית של כל אחד מהם עם המדיניות המוצהרת . ( Piotrkowski et al ., 2000 ) התוצאה היא שלעתים קרובות אין שותפות אמיתית בין ההורים למסגרות החינוכיות , גם לא כשמדובר במסגרות חינוכיות המצהירות שהן מעודדות מעורבות הורים . סוגיה מעניינת שלא מצאנו לה הדים במחקר בישראל היא האם יש קשר בין השתייכותם החברתית של אנשי החינוך ובין מידת השותפות שהם יקיימו עם משפחות התלמידים ? במילים אחרות : אם המחנכים עצמם שייכים לאותה קהילה שבה הם עובדים — האם המפגש שלהם עם המשפחות יהיה הרמוני יותר ומידת השותפות שהם יעודדו תהיה רבה יותר מאשר אצל אנשי חינוך המשתייכים לקבוצה חברתית שונה מזו שחניכיהם משתייכים אליה ( למשל מורים ישראלים המלמדים ילדים של עולים או עובדים זרים ?( למרות הקשיים המתודולוגיים , נראה לנו כי יש ערך בבדיקה מחקרית של שאלה זו . בפרק המבוא הודגמו מקרים של חיכוך בין מערכת החינוך לבין משפחות על רקע הבדלים בין–תרבותיים . קיימות ראיות מחקריות ( ראו להלן ) התומכות בהשערה שיתר הבנה וגישור בין מסגרת החינוך לבין ההורים יכול היה למנוע את החיכוכים או את חלקם ( גם אם תיקוף מלא של השערה זו מחייב מחקר נוסף . (
|
|
|