|
|
Page:42
אוגדה , 36 שקיבלה את האחריות לרמת הגולן שעתה זה נכבשה . אז הגיעו כוחותינו בצפון רמת הגולן עד הכפר הדרוזי מג'דל שמס שלמרגלות החרמון . תוך כדי שיחה פנה לפתע עזר ויצמן , אז ראש אג"ם , אל משה דיין , שר הביטחון : " נכון שמגיע פרס לחיל האוויר ;? " " בוודאי" ענה לו דיין , " תבקש כל מה שאתה רוצה ! " עיזר הצביע לעבר החרמון ואמר : " אני רוצה שיהיה לנו מוצב שם למעלה , בנקודה שממנה רואים את דמשק . " אבל היכן הנקודה הזאת בדיוק ? כל המבטים הופנו לעבר קמ"ן האוגדה דני אגמון . דני ישב , חישב , מדד במפות הטופוגרפיות , עלה על הליקופטר , תר אחר הנקודה בשטח ואיתר אותה . אחר כך עלו אתו לשם לוחמים מחטיבת גולני , ובכך הניחו את היסוד העוברי למוצב צה"ל של החרמון . למחרת עלו לשם אנשי האו"ם ומודד , ועל-פי הדרכתו של דני סימנו את הנקודה הזאת כמקום הצפוני ביותר שאליו הגיע צה"ל . אבל אז התעוררה בעיה : " אנחנו לא יכולים להסתפק בסימון הזה , " אמרו לו אנשי האו"ם , " כי אנחנו חייבים להמשיכו עד הגבול הלבנוני ! " דני טס במסוק לאזור הגבול הסורי-לבנוני שלפי סימון הגבול המקובל במפה בקנה מידה של 1 : 100 , 000 שהייתה בידו , ועל כמה גבעות בולטות בקו הגבול הזה הורדו כמה חיילי צה"ל . אנשי האו"ם הגיעו לאחר מכן עם מודד וסימנו במפותיהם את " קו כוחותינו" שם , כחופף את קו הגבול הבין-לאומי בין סוריה ללבנון . זהו הקו שכעבור כמה שנים הוקמו עליו מוצבי צה"ל ( הקיימים עד היום ) וזהו האזור שנודע אחר כך בשם "הר דב" ושבו שוכנות "חוות שבעא . " התיאורים המרתקים על מלחמת יום הכיפורים מהווים מודל מופתי לעבודת הקמ"ן , ובעיקר מול המפקד רפול ז"ל . שם באה לידי ביטוי מובהק השקפת עולמו של דני על מהות עבודת הקמ"ן : לא רק יועץ מודיעיני למפקד , לא רק זה המצטמצם באויב , אלא קצין המצוי כל הזמן ליד המפקד ומייעץ לו גם כיצד רצוי לפעול מול האויב ; קצין הבקיא ב"כוחותינו" לא פחות מבקיאותו באויב , משום שלדעתו רק השילוב בין השניים יפיק את המרב בשביל המפקד . זהו ספר חובה לקמ"ן השדה , בעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה . הספר יצא עד כה לאור בכמה עשרות עותקים בלבד בסיועו של יעקוב נמרודי , חבר ושותף ליחידת המסתערבים " השחר . " דומני שראוי היה לספר כזה , בהתאמות ובתוספות מתאימות , שיוצא לאור בהוצאת "מערכות" של צה"ל . " קבצן" גורלו של לוחם במחתרת ובחשאי אליעזר שרון סודיט מדבריו של שבתי שביט בהקדמה לספר " ספר זה חושף פרשיית חיים מופלאה של איש מיוחד , אשר תולדות חייו הם תולדות הציונות והמדינה המיוחדת הזו - מדינת ישראל . לייזר הוא איש צנוע ונחבא אל הכלים כל חייו , איש של צל , וכלל לא עלה על דעתו לתעד את אשר עשה וחווה . הספר יותר משהוא אוטוביוגרפיה , הוא ביוגרפיה , כשחברים כאילו כפו על לייזר את כתיבתה , מתוך דחף עמוק ואמונה שמדינת ישראל היום , היא התוצאה המצרפית של כלל הפרטים שתרמו - מי פחות מי יותר - להקמתה ולהתפתחותה . לייזר נמנה עם אותם פרטים שלעשייתם היה משקל סגולי קריטי ולפיכך , ראוי שעשייתו תועלה על הכתב ותהיה חלק מן המורשת של העם הזה . לייזר יליד רומניה . 1925 עלה ארצה בשנות ה30- ועסק לפרנסתו בליטוש יהלומים ... האירוע המכונן של חייו היה גיוסו כנער לאצ"ל ופעילותו ה'מבצעית' הראשונה הייתה הפצת כרוזים . מהר מאוד החל לעסוק בפעילות מחתרתית צבאית . הוא השתתף במבצעים רבים של האצ"ל ... ב , 1946- בעת שפיקד על מבצע לשדידת בנק עותומן ביפו , נתפס ונשפט למאסר , שאותו ריצה בכלא המרכזי בירושלים . במבצע אישי נועז הצליח לייזר להימלט מן הכלא ובהקשר מבצעי ' גיוס הכספים' זכה לכינוי ' קבצן' שמלווה אותו עד עצם היום הזה ... יצחק שמיר גייס את לייזר למוסד ב ... 1961- ממחצית שנות ה60- ועד ראשית שנות ה , 80- עסק לייזר באהבת חייו - אמל"ח בדגש על חבלה ... כאמור , חברים החליטו שחייו ומעשיו של לייזר צריכים להיות מתועדים וספר זה הוא מחווה ללייזר בהגיעו לגבורות . ראוי שחומרים מספר זה ימצאו דרכים לתכניות לימודים של משרד החינוך . ראוי שהוא יילמד במסגרת תכניות מורשת בגופי הביטחון השונים וישכון במקום של כבוד בספריות ציבוריות . "
|
|