|
|
Page:39
כיצד היריב קורא אותך ואת תגובתך האפשרית למהלך שלו . כשלים בתחום זה מקורם דומה לכשלי מודיעין של הבדלי תפיסה : ההבנה והתפיסה השונות של דרך חשיבתו ומרכיבי שיקוליו של הצד האחר , פרצפציה ( perception ) ומיספרצפציה בלעז . רק הגורם האנושי יכול אולי להתמודד עם המאמץ להבין את הצד שכנגד . רק האדם , ולא כל מכונה ובוודאי לא מי שמנסה לחשוב בנוסח " כיצד אני הייתי נוהג " ? או "מה היה מרתיע אותי . " ? בקרבות עם חיזבאללה בלבנון התגלה בכל עוצמתו הליקוי האנושי בכל הנוגע למודיעין והרתעה - שניהם הוצגו ככושלים . לא הייתה לכך כל הצדקה במציאות ! אשר למודיעין , היה מידע מפורט ממקורות אמינים ביותר שתפקידם היה לדעת מה קורה בדרום לבנון ומהן כוונותיו של נצראללה . ראה לדוגמה כתבתו המפורטת של רון לשם מ1- בפברואר , 2002 המדהימה בפרטיה ובהדגשיה על נצראללה וכוונותיו ועל ההכנות בשטח . הכול מונח כעל כף היד בתחום המודיעיני והמבצעי . אם כן , מדוע שוב מואשם המודיעין בכישלון ? זהו מקרה קלסי של מגבלת המערכת המדינית - מה היא עושה עם מידע מודיעיני ומה היא עושה עם הערכת המודיעין ? הנטייה היא להאשים את המודיעין , גם אם החליט הדרג המדיני מה שהחליט או נמנע מהחלטה , או הדרג הצבאי הבכיר שקיבל את המידע לא עשה בו דבר , או ששיקוליו ובעיות השעה דחו תהליך של חשיבה והסקת מסקנות . העיקר שמאשימים את המודיעין ! בימים אלה , הטענה שאיבדנו את כושר ההרתעה שלנו היא כמעט ספורט לאומי או ביטוי למבוכה רבה , תוצאת איהבנתו של מושג בסיסי וחיוני כמו יכולת ההרתעה . אתה בונה , יוצר ונותן ביטוי ליכולת הרתעה - מניעת היריב מפעולה - כאשר מרכיבי האינטרסים של היריב , עוצמתו הצבאית , הכלכלית והאנושית דומים לשלך . לדוגמה , ערך החיים ומה יפסיד היריב אם לא יירתע . ביסודו של דבר , יכולת הרתעה צבאית נבחנת לפי מערכת שיקוליו ויכולתו של היריב , פגיעותו ורגישותו להפסד או לנזק . בבחינת יכולת זו בין מדינות , יש יכולת " מדידה , " יש איזון מסוים המשפיע על יכולת ההרתעה . המקרה הקלסי הוא אירועי ספטמבר . 1970 אמנם זה כבר היה השלב הראשון של הרתעה אקטיבית - לחצנו על ירדן עד שהעדיפה לפעול נגד הפעילות הפלסטינית נגדנו מבקעת הירדן , בידעה שהשלב הבא יהיה פעולה צבאית ישירה שלנו לסילוק המפגע הפלסטיני . לעומת זאת , בדרום לבנון פעל כוח טרוריסטי צבאי למחצה . כנגדו לא פועל שום גורם הרתעה הפועל ביחסים בין מדינות . לפיכך , גם אם הפעולה הצבאית הייתה עצומה , ואכן כך הייתה והכאיבה לחיזבאללה כפי שגם הוא מודה , הרי היא מקנה יכולת הרתעה מוגבלת שכן שיקולי הפעולה של חיזבאללה שונים לחלוטין משיקולי רווח והפסד של מדינה . ולכן מושג ההרתעה בפועל אינו קיים כלפיו . טעות קשה היא לקבוע שאם לא הרתענו גורם טרור כזה הרי נפגעה יכולת ההרתעה האסטרטגית שלנו , שלשמה נבנתה עוצמתנו הצבאית כיכולת של צבא הגנה . גם כאן יש חשיבות מכרעת לגורם האנושי בהבנת היריב , בהבנת רגישותו לנזקים מדיניים וכלכלים ולערך חיי אדם . אצל גורם כמו חיזבאללה , ככל שסבלו גדול יותר כך נשמתו טהורה יותר . רק יכולת אנושית אולי תציג הערכת מודיעין נכונה ותבנה הרתעה יעילה . ראינו אפוא עד כמה גדול ואולי מכריע הוא הגורם האנושי בשני מרכיביה של תפיסת הביטחון הלאומי - מודיעין טוב שייתן התרעה ובזמן , ויכולת הרתעה אפקטיבית למניעת מהלך התקפי של האויב . המרכיב השלישי הוא יכולת ההכרעה . יכולת ההכרעה ברור שגם ביכולת ההכרעה בשדה הקרב , הגורם האנושי ולא רק התחכום הטכנולוגי הוא המכריע . החייל בשדה , מפקדו הצועד לפניו ומפעילי מערכות הנשק הם המוליכים והם שיכריעו את תוצאות המערכה . תותח או טנק בלבד ואף המטוס החדיש ביותר כולל מערכות בלתי מאוישות , אינם תחליף לאדם שמפעיל אותם , היינו הלוחם ! היכולת האדירה שלנו , ביחס לגודלנו המספרי , לפתח טכנולוגיות ומערכות חכמות וכלים לפעולת הצבא גרמה להסטת מרכז הכובד מן האדם למכונה מבחינת ההשקעה בפיתוח ובהצטיידות . הדבר בא לידי ביטוי , פעמים טרגי ואכזרי , במערכה האחרונה בלבנון . מערכת המחשוב - הידועה כצבא היבשה הדיגיטלי גם אם טרם הושלמה - נהפכה לכלי לחימה בשלט רחק . הייתה לנו הישענות מוגזמת ומופרזת על המכונה כתחליף לאדם - ללוחם ולמפקדיו . קבלת החלטות כשלי מודיעין או הביטוי הרווח " המודיעין נכשל" - תווית שכה פופולארי " להדביק" לו , בלי לדעת ולעתים מבלי יכולת לבדוק את אמיתות הדברים ונכונותם - מקורם גם בגורם אנושי אחר שהוא הדרג המדיני ( מעל ומעבר לשלב המוקדם של קבלת ההחלטות בצה"ל , האחראי כאמור להערכה הלאומית . ( מלבד שאלת קיומו של מנגנון מתאים ליד הדרג המדיני , אסור להתעלם מבעיה אנושית : קבלת החלטות איננה רק עניין של כושר מנהיגות ויכולת ליטול אחריות . בעידן המודרני במדינה דמוקרטית , היקף הציפיות והדרישות של האזרח מגורמי הממשל מגיע לעתים אל מעבר לגבול היכולת להיענות . פרופ' ג'ין קילפטריק , לימים שגרירת ארצות-הברית באו"ם , טבעה את המושג הנפוץ בדמוקרטיות המתקדמות : תאוריית גרירת הרגליים של הממשל . through the theory of muddling - כלומר , ממשלה שנבחרת לתקופה מוגדרת נוטה לדחות את הטיפול בנושאים כבדים וארוכי טווח לשלב הבא , אם תיבחר שוב . זו אולי אחת הסיבות למה שמוגדר כשל מודיעיני . לעתים קרובות מסתבר שהמידע היה ואף נמסר לקובעי המדיניות . כאשר גורם ההערכה הלאומית או כל גורם מודיעיני מקהילת המודיעין מביא מידע המחייב החלטה , לא תמיד יהיה מי שיקלוט אותו , יעכל אותו ויחליט , או כפי שקרה - ימהר להחליט ללא עבודת מטה מסייע , כי ניתן לכאורה לסמוך על הדרג המבצע ועל המלצותיו . ומילה לסיום גם ניסיון העבר ומכשלותיו וגם ועדות החקירה והעצה הטובה חזרו וקבעו שנדרש פלורליזם במודיעין , ולא זו בלבד אלא גם מנגנון לאומי בדמות המועצה לביטחון לאומי . זהו כלי עזר לקבלת החלטות , ליוזמות בתחומי המדיניות והביטחון ולהכשרתן לתהליך קבלת ההחלטה הדרושה . זהו מכשיר חיוני בתנאי ממשל דמוקרטי ובייחוד נוכח היקף הבעיות שמדינת ישראל מתמודדת עמן . רק גורמי אנוש מנעו את ההפעלה התקינה של מערכת לאומית כזו . אין מנוס מלקבוע אותה בחוק ואין להותיר זאת לנוחיותו של מנהיג כזה או אחר . אין תחליף לגורם האנושי !
|
|