|
|
Page:10
אופוריה ומחירה זכי שלום ? תגובות הנהגת המדינה בעקבות תקרית ה7- באפריל 1967 תקרית האש שאירעה ב7- באפריל בגבול ישראל-סוריה עוררה רגשות של אופוריה גם בקרב המתונים והזהירים בהנהגת המדינה . אבא אבן , לוי אשכול , יצחק רבין ואהרן יריב - כולם היו בטוחים כי עליונות ישראל מובטחת בזכות פעולה זו . הביטחון העצמי הישראלי גבל בשחצנות מתגרה , אך עד מהרה פינה את מקומו למועקה , לחרדה ולחוסר ביטחון כחודש לפני תקופת ההמתנה , התפתחה תקרית אש רחבת ממדים בגבול ישראל-סוריה . בקרבות אוויר בין מטוסי חיל האוויר למטוסי קרב סוריים , הופלו שישה מטוסים סוריים . חלק ממטוסי חיל האוויר טסו בגובה נמוך מעל דמשק . לפני הקרב תוגברה מצבת חיל האוויר באזור באופן ניכר , והחיל הועמד בכוננות גבוהה . עובדות אלה חיזקו בקרב גורמים מערביים את ההשערה כי ישראל יזמה תקריות אלה במכוון , כדי לגרות את סוריה להסלים את המתיחות . ' הנחת העבודה , ' וקרוב לוודאי גם משאלות הלב , היו שהמתיחות הקשה תצדיק פעולה התקפית ישראלית נרחבת נגד סוריה . נראה היה שעימות מלחמתי כולל עומד בפתח . ואולם הסורים בחרו ' להנמיך פרופיל , ' לספוג את ההשפלה , ובלבד שיצליחו למנוע עימות כזה . תגובות מנהיגי המדינה וראשי צה"ל לאחר התקרית באו מתוך ביטחון עצמי רב של הצמרת הביטחונית באותה תקופה , ביטחון שגבל לא מעט בשחצנות מתגרה . עד מהרה התברר כי ' לא לעולם חוסן . ' ביטחון עצמי זה פינה את מקומו למועקה , לחרדה ולחוסר ביטחון שישראל לא ידעה כמותם מאז החלה מלחמת העצמאות . בדיווחו לממשלה אמר הרמטכ"ל יצחק רבין כי כדי להבטיח את אזור הפעולה , הוחזק פטרול אווירי " במחצית המרחק לדמשק . " הטייסים הונחו לתקוף את המטוסים החודרים " ואם הם נכנסים לקרב - לא להירתע מלהתקרב עד דמשק . " לדברי רבין , בוצעו כ80- גיחות הפצצה וכ50- גיחות לפטרול ויירוט . בסך הכול , קבע רבין , " הורדנו בין 40 ל50- טונות פצצות . " להערכתו , היה לפעולה של צה"ל " אימפקט גדול מאוד" בסוריה . " זה רק חצי ממה שיש לנו ושיכולנו להפעיל , " סיכם רבין , " אני מניח שכל הדבר הזה יספק חומר מחשבה רציני לסורים . " רבין הבהיר שאינו מקבל את הערכת אמ"ן כאילו העימות ב7- באפריל יגרום להגברת הפעילות העוינת נגד ישראל . עקב התקרית נועד ראש אמ"ן האלוף אהרן יריב עם נספחים צבאיים המוצבים בישראל . בתדריך הודה יריב כי ישראל תגברה את כוחותיה בגבול הצפוני . בנחישות רבה הוא קבע כי הסכם ההגנה בין מצרים לסוריה אינו רלוונטי לתקריות אש שבין ישראל לסוריה , כאלה שהתרחשו ב7- באפריל . 1967 ישראל העריכה שמצרים תבוא לעזרת סוריה רק כאשר תהיה חדירה קרקעית של כוחות רגליים ישראליים לסוריה . בדבריו אלה ביטא יריב את הזלזול העמוק שרווח במערכת הביטחון של ישראל בכל הנוגע למידת המחויבות הממשית של מצרים כלפי מדינות ערב האחרות , ובראשן סוריה . במהרה התברר לו שהערכת מצב זו מבטאת אולי משאלות לב ו'מצב רצוי , ' אך בהחלט לא מציאות קיימת . בהמשך התדריך הודה יריב - במפתיע , משום שדובר בתדריך לגורמים זרים - כי מטרות פעולתה של ישראל נרחבות יותר משאלת הבטחת זכויותיה בשטחים המפורזים . מטרתה של ישראל , קבע יריב , היא ליטול את היוזמה בכל פעם שסוריה יוצרת הזדמנות נוחה לכך . משמע , המטרה היא להעמיד את המשטר הסורי לפני ברירה קשה : להסלים את המתיחות ולהסתכן בעימות מלחמתי עם ישראל , או להנמיך פרופיל ולהסתכן בהשפלה גדולה . תגבור הכוחות בצפון היה תוצאה ישירה של מגמה אסטרטגית זו . לסוריה , קבע יריב , לא היה סיכוי לעמוד מול ישראל בעימות האווירי של 7 באפריל . לא הייתה להם מערכת התרעה קדמית , ותפקוד הטייסים לא היה מרשים כלל . מצרים הגיבה על התקרית בפרופיל נמוך ; היא העמידה את מערכות ההגנה האווירית שלה בכוננות , ומפקד חיל האוויר המצרי יצא לסוריה . אלה מחוות של סולידריות ולא יותר , קבע יריב . גילוי הלב של יריב כלפי הנספחים הצבאיים לא היה יכול שלא להרשים . עם זאת , קשה להבין מהו היעד המדיני-אסטרטגי שנועדו לשמש דברים אלה . נראה לי כי ' הוצאת המרצע מן השק' הייתה מיותרת לחלוטין , והייתה יכולה רק להזיק לאינטרסים של מדינת ישראל בשעה כה קשה . להרגשת האופוריה נסחף , שלא כהרגלו , גם שר החוץ אבא אבן . הלה נטה , לעתים קרובות , למדיניות תגובה מתונה יותר כלפי סוריה . הפעם , על רקע הרגשת הניצחון המרשים , הוא ביקש לציין גם ניצחונות בשדה הפעולה המדיני . הפעולה , הוא קבע , פגעה בהרגשת החסינות של סוריה נוכח מצבה הטופוגרפי מול ישראל , ולא זו בלבד אלא גם במישור המדיני נפגעה קשות הרגשת חסינותה . התברר לה שישראל יכולה לפגוע בה קשות למרות התמיכה רחבת ההיקף שהיא מקבלת מברית-המועצות . להערכת אבן , הפעולה גם חידדה את המחלוקות בעולם הערבי . ירדן הזדרזה לדווח על המטוסים הסוריים שנפלו בשטחה , וכך שללה מן הסורים את היכולת להתכחש לאבדות שספגו מידי ישראל . נישאים על ' גלי הצלחה' ועליונות חד-משמעית , המשיכו נציגי ישראל בהצהרות מאיימות כלפי סוריה . אפילו ראש הממשלה לוי אשכול , שבימים " כתיקונם" המעיט בהצהרות מתלהמות , נשאב לתוך ' מעגל החוגגים ; ' ב11- במאי 1967 הוא הבהיר כי ישראל לא תהסס להפעיל את עוצמתה האווירית בתגובה לפעילותה של סוריה נגדה . למחרת , 12 במאי , 1967 היום שבו החלה תנועת הצבא המצרי לסיני , חזר והדגיש שגריר ישראל בארצות-הברית אברהם הרמן את נחישותה של ישראל לפעול שוב במתכונת הפעולה של 7 באפריל 1967 אם תימשך פעילות סורית נגדה . ישראל , קבע הרמן , מודאגת מאוד מפעילות הטרור של הממשל הסורי , הן מתוך שטח סוריה והן מתוך שטח לבנון . השגריר סירב להבהיר כיצד חושבת ממשלת ישראל להגיב על פעילות טרור זו . אולם הוא טרח להדגיש כי ממשלת סוריה חייבת להבין שאין היא מחוסנת מפני תגובות ישראליות נרחבות . פעילותה הצבאית של ישראל ב7- באפריל 1967 הוכיחה זאת . גם ממשלת לבנון אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה , הבהיר השגריר , אף שישראל מודעת לחוסר העניין שיש לה ב'חימום הגבול' עם ישראל . * פרופסור , אוניברסיטת בן-גוריון ועמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב . ספרו "דיפלומטיה בצל מלחמה , דימויים , אילוצים ומאוויים בדרך למלחמת ששת הימים , " יצא לאור בימים אלה לוי אשכול , נשאב לתוך 'מעגל החוגגים'
|
|