|
|
Page:12
רוצה להכיר את אמריקה את חייבת לצפות בטלוויזיה . יש ערוץ שמשדר מוסיקה קלאסית ? שאלתי . אה ... יש משהו שנקרא ערוץ המוסיקה , אבל הוא משדר מוסיקה שאת לא אוהבת , להקות וזה ... לא נורא , אמרתי , אני אחפש משהו בכיוון של תיאטרון או סרט טוב . שום הצגת תיאטרון לא הייתה רשומה בחוברת תכניות הטלוויזיה של אותו שבוע ( וגם לא בכל החודש שלאחריו , ( ואשר לסרטים - כמעט את כל מה שהיה מסומן בארבעה כוכבים לאותו שבוע ראיתי כבר בארץ , חוץ מסרט אחד על אשה שמתגרשת מבעלה כי הוא מכה אותה . פתחתי , צפיתי והבנתי שאי אפשר לסמוך על מי שמסמן שם את הכוכבים . בייאושי פניתי לחדשות . בשעה שש בערב יש חדשות בסי אךאן , סי בי אס , אן בי סי ועוד כמה רשתות . בערך אחרי כל פריט של חדשות יש סדרה של פרסומות שמציעות לחסוך יותר אם תקנה יותר . למשל , אתה יכול לחסוך עשרה דולר אם תקנה את קלטת הווידאו של סיפורי הבייבל , "עשרת הדיברות , " " בן חור" ועוד , כל אחד עולה 9 , 99 דולר בלבד , ולשם הדגמה , מופיע משה שמשליך את הלוחות על העם כמו לבנת חבלה מלאה זיקוקים . אחר כך פרסומת לכל מיני מכשירי שמירה על הפיטנס , לחנויות גלנטריה , לטמפונים , לערוץ עצמו שאין נפלא ממנו ומה ישדר במשך השבוע הקרוב , הכול ללא שנייה של נשימה בין פריט פרסומת אחד לשני , מה שיוצר - אם תרצו - רצף פוסט מודרניסטי . הבעיה היא שהאנשים בפרסומת העושים את הדבר הנכון הם כל כך אנטיפתיים , שהחדשות לעומתם הן ממש ברכה . נגאלתי משבעים הערוצים של הטלוויזיה כשגיליתי שברדיו האמריקאי יש - יש י - מעין 'קול המוסיקה , ' עם מוסיקה קלאסית מצוינת , רק שבמקום "רגע של שיר" ו"המסך עולה" יש שם - מה אם לא - פרסומות , וגם תחזית מזג האוויר . ברוסיה , כל אימת שפתחתי את אחד מארבעת ערוצי הטלוויזיה , היה שם איזה פוליטיקאי , איש רוח או משורר שהביע את דעתו על המצב הפוליטי , הרוחני והקיומי , באריכות שאפשרה להבין מה הוא רוצה לומר , ומולו ישב מראיין צעיר ומתוח , שנתן לו לגמור את כל המשפטים בלי לקטוע אותם , ושאל אותו בטאקט זדוני שאלות שהעלו למרואיין את הטמפרטורה עד לנקודת הרתיחה . או שהייתה איזו רופאה שהסבירה את הקשיים שלה בקמצ'אטקה . את הרדיו נהגתי שם לפתוח ( כמו כאן , בבוסטון , ( בזמן הבישול והאוכל , שלוש פעמים ביום , ולא תמיד זה היה באותן השעות . היה סיכוי של u 1 לשמוע משהו ספרותי . פעם הקריאו את הקטעים הכי מרגשים מאנה ^ ךנינה וגם הסבירו קצת , אבל ממש קצת ( על חמישים דקות קריאה אולי שבע דקות של הסברים . ( פעם הקריאו תרגומים לרוסית משירת פרסי ביש שלי . פעם הייתה תכנית על בולגאקוב . היו תכניות רבות על ספרות רוסית בולשוויקית , ראיונות עם משוררות ומשוררים צעירים וקריאה מיצירתם . בין התכניות הלא ספרותיות אני זוכרת קריאת
|
|