|
|
Page:13
התפתחויות ומגמות אלו חייבו הרחבה משמעותית של מערכות ההשכלה הגבוהה במדינות השונות . עשרות ועדות הוקמו בשנות ה50- וה60- בארצות אירופה המערבית , וכולן המליצו להרחיב את מעגל המצטרפים לאוניברסיטאות ולמסגרות על-תיכוניות אחרות , ולהקים לפי הצורך אוניברסיטאות חדשות ומוסדות נוספים של השכלה גבוהה . התשובות האלטרנטיביות לגבי מי ז כאי לחינוך גבוה הן פועל יוצא של החלטה ערכית או החלטה פוליטית . מדינה כמו ארצות הברית בנתה כבר לפני כ00- ו שנה מערכת השכלה מגוונת , הכוללת אוניברסיטאות ומכללות אליטיסטיות , אוניברסיטאות גדולות ממדים , הממומנות בידי המדינה , ומכללות קהילתיות , המאפשרות לכל החפץ בכך לזכות בלימודים אקדמיים . בכך יצרה תשתית לשילוב מוצלח בין מגמות אליטיסטיות לבין מגמות דמוקרטיות של פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לכול . משמע , הנחת היסוד של קובעי המדיניות בארצות הברית כבר במאה ה9- ו הייתה שכל אזרח אמריקני זכאי לחינוך על-תיכוני , התואם את כישוריו , רצונותיו ויכולתו הכלכלית . מרבית המדינות האחרות , ובכללן ישראל , ביססו את הנגישות להשכלה גבוהה עד לשנות ה60- של המאה ה20- על עקרונות אליטיסטיים או מריטוקרטיים , משמע - רק המוכשרים והמתאימים ביותר זכאים או מסוגלים ללמוד באוניברסיטה . בתפיסת העולם המריטוקרטית התגלעו בקיעים רבים בעשורים האחרונים , ונכון להיום , אין כמעט מדינה המדגישה במוצהר כי להשכלה גבוהה זכאית רק קבוצה אליטיסטית או מריטוקרטית קטנה . אפילו מדינות מתפתחות , המאופיינות באחוז גבוה של אנלפבתיות , מקצות משאבים ניכרים לפיתוח מערכות ההשכלה הגבוהה שלהן ולהרחבת מעגלי המשתתפים בהן . לעתים אף מופנית כלפי מדינות אלו ביקורת , שפיתוח האוניברסיטאות והמכללות בא על חשבון הרחבת החינוך היסודי וטיפול מעמיק בבעיות בערות . טרואו , ( Trow , 1974 ) אחד מגדולי החוקרים של החינוך הגבוה , הבחין בין שלושה מצבים / שלבים של נגישות לחינוך הגבוה : ( א ) חינוך אליטיסטי , כאשר פחות מ 15 ° / 0- של קבוצת הגיל הרלוונטית לומדים במוסדות להשכלה גבוהה ; ( ב ) חינוך גבוה המכוון להמונים oriented ) , ( mass כאשר בין 75 % ל 35 <>/ 0- מקבוצת הגיל הרלוונטית לומדים במערכת ההשכלה הגבוהה ; ( ג ) חינוך גבוה אוניברסלי , כאשר כל אחד יכול להתקבל למוסד להשכלה גבוהה כלשהו , ושיעור המשתתפים של קבוצת הגיל הרלוונטית עולה על . 35 % כשסקר יוסף בן-דוד את ההתפתחויות והמגמות של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מאז שנות ה20- ועד שנות ה , 70- הוא קבע ששאלת הנגישות לא הייתה מעולם בעיה פוליטית בישראל , שכן האוניברסיטאות קיבלו את כל המועמדים המתאימים , שסיימו את בית הספר התיכון . ( 1986 BerrDavid , ) קביעה זו הייתה נכונה לגבי מצב שבו פחות מ 20 ° / 0- מקבוצת הגיל הרלוונטית למדו בבתי ספר על-יסודיים , ורק כ 0 ° / 0- ו מקבוצת הגיל הרלוונטית קיבלו תעודת בגרות . המצב הנידון השתנה באופן מהותי ב20- השנים האחרונות , כאשר למעלה מ 40 ° / 0- מקבוצת הגיל הרלוונטית בישראל זכאים לתעודת בגרות . ואכן , סוגיית הנגישות להשכלה גבוהה מהווה בשנים האחרונות נושא חם , ולעתים אף לוהט , בפוליטיקה ובאקדמיה בישראל . יש המציעים לפתוח את שערי ההשכלה הגבוהה בפני כל בוגרי התיכון כמקובל בחלק ממדינות אירופה ; יש הממליצים לשנות את דרישות הקבלה ומנגנוני המיון הקיימים על ידי ביטול הבחינות הפסיכומטריות או לחלופין - ביטול בחינות הבגרות ; יש
|
|