|
|
Page:10
ההיבט ההיסטורי - כניסת שמיים מערביים למצרים בתקופת הממלכה הקדומה , בימי שלטון השושלת החמישית והשישית ( מאות כ"ה-כ"א לפה"ס , ( כבר היו במצרים שבויים מקרב נוודי הנגב וסיני . המצרים כינו אותם '' עאמו" '') עם ;('' ואפשר שהיה זה מונח שמי לציון '' שבט . '' שבטים שמיים נכנסו לדלתא של הנילוס בסוף הממלכה הקדומה ( מאות כ '' ב-כ"א לפה"ס , ( ועסקו שם בגידול צאן ובקר . בתקופת הממלכה התיכונה ( מאות כ - ' י"ח לפה '' ס ) מוזכרים שמיים מאסיה המערבית ( ארץ ישראל וסוריה ) כעבדים במצרים . מסתבר שהיו חלק מהשלל , שהביאו עמם המצרים ממבצעיהם בארץ כנען . עבדים רבים בעלי שמות שמיים נזכרים בפפירוס של הרכב ספר שמות לפי "השערת המסורות" שיטה אחרת להסבר ההרכב הספרותי של ספר שמות ושל התורה כולה פותחה בסקנדינביה . הדוגלים בה הצביעו על מגבלות השערת המקורות ושללו את דפוסיה הנוקשים ואת נתחנותה היתרה בפירוק קטעים ופסוקים , אך לא הציעו כנגדה שיטה משוכללת , שתסביר את כל החספוסים , הסתירות והכפילויות שבתורה . הם ויתרו על ההנחה של קיום קבצים או מקורות בעלי אחדות בעניינים שונים , וראו את התורה כאוסף מסורות , שעברו בעל פה מדור לדור . בעלי שיטה זו משייכים את הספרים מבראשית עד במדבר לקובץ אחד של מסורות , ואת ספר דברים יחד עם נביאים ראשונים - לקובץ אחר . לדעתם שימשו מסורות מקראיות אלה עד חורבן הבית בטקסים פולחניים כמסורת שבעל פה ( כגון מה שסיפור מעמד הר סיני שימש בטקס שנתי של "חג הברית , ( " ורק אחרי חורבנו הועלו- לראשונה על הכתב . יש מבעלי השיטה המוותרים בצדק על תפיסה כוללנית זו , וטוענים , שיש לדון בכל מסורת לעצמה , כיחידה ספרותית עצמאית , ורק לאחר מכן לבדוק את זיקתה אל יחידות ספרותיות אחרות . עניין אחד יכול להשתמר במסורות , שהן שונות מצד זמנן , מקומן או חוג מוצאן , ומסורות אלה נתקבעו זו ליד זו בספר המגובש . [ י"א ] הפרקים ז-יד משלושת המקורות . "שירת הים" ( פרק טו ) היא מן המקור "האלוהיסטי , '' והסיפורים מפרק טו , יט - יט , כה מורכבים משלושת המקורות . הפרקים כ-כג הם מן המקור '' האלוהיסטי , " ופרק כד מורכב משלושתם . הפרקים כה-לא הם מן המקור "הכוהני , " סיפור העגל בפרקים לב-לד מורכב שוב משלושת המקורות , והפרקים לה-מ הם מן המקור " הכוהני . " על שיטה זו קמו עוררין , שכן היא מפוררת לעתים פרקים ויחידות ספרותיות קטנות יותר ואף פסוקים וחלקי , פסוקים , ומחלקת אותם בין המקורות . מפירורים אלה קשה להרכיב סיפור שלם או רצף סיפורים . אף עקרון ההבחנה על פי השמות האלוהיים אינו עומד תמיד לשיטה זו , ועל פי רוב ההבדלים הסגנוניים והלשוניים אינם הבדלים כלל . אין בידינו תעודות חיצוניות הנוגעות במישרין למסורות המלנאות נתזרה בכלל ובספר שמות בפרט ( ליוצא מן הכלל המלמד על הכלל -ראה להלן , בעמי . ( 13 אישים ואירועים המתוארים בתורה לא נזכרו כלל במקורות חיצוניים , ולעומת זאת , מלכים , שפועליהם מתועדים בעדויות חוץ מקראיות , אין להם זכר בחומש , ואם בכל זאת נמסר פועלם , הרי שהזכרתם אנונימית . כך , למשל , לא נזכר שמם של המלכים המצרים הנמנים במחזור סיפורי אברהם ובמחזור סיפורי יוסף , ובדומה לכך אנונימיים : ם המלכים המצרים בספר שמות ( ראה א , ח , כוו , יז-יח ; ב , ח , סו , כג ; ה , א ועוד . ( לעומת זאת , יש מקורות חיצוניים רבים , שניתן להיעזר בהם להכרתם של אירועים גיארפוליטיים וסוציראקונומיים בפרק הזמן המשוער , שבו התהוותה הישות היעזדאלית . העדויות העקיפות הללו מלמדות , שהמסורות על ראשיתו של עם ישראל אתן מנותקות מן ההוויה המדינית והחברתית של האלף השני לפה"ס - בין שהן משקפות מציאות של ממש , ובין שאינן אלא יצירה ספרותית , שהיטיבה
|
|