|
|
Page:5
לפעי ץ ; קדמרו ... בכפר שלי יש ילדה נכה ... על ראשה תלתלים תמיד כשראיתיה בכפר מטיילת ראיתי רק תמונה של ילדה בתוך כיסא גלגלים . אף פעם לא חשבתי שיש נשמה מאחורי הגלגלים , ואולי כן קצת ... כי חשתי כלפיה רחמים כמו עוד מספר אנשים . אבל יום אחד , כשהלכתי לצרכנייה , היא הייתה שם עם אמא שלה , יצא לנו לדבר קצת והייתה באוויר תחושה של התחלה . זה היה בקיץ והשיחה פשוט קלחה , היא הציעה לי שאולי אבוא אליה , ו"נלך" ביחד לבריכה . ואת האמת , די חששתי וחשבתי לעצמי , מבלי רצון לפגוע , שאם היא לא יכולה ללכת , אז איך היא יכולה לשחות מבלי לטבוע . וכשהגענו לבריכה , זה היה סיפור אחר לגמרי היא שחתה כמו כריש במים , ולא כמו שאני חשבתי לפני . ובמשך הזמן , הלכנו להופעה של זמר וגם לסרט , והרגשתי פתאום , שזו חברות כמו כל חברות אחרת . לאט , לאט , הרגשתי גם בתור היותה חלק מהחיים , איך מתוך החברות , נעלמים הרחמים . את המוגבלות שלה , ראיתי כמו כל מוגבלות של חבר או חברה אחרת , כמו שיש לי חבר שלא יודע להתחלק בדברים , או חברה שמחטטת באף , יש לי גם חברה שלא יכולה ללכת . וכשהיום אני מסתכל על זה טוב-טוב , אני חושב שהיא לימדה אותי דבר מאוד חשוב בחיים : שלא כל הדברים הולכים בקלות , שצריך הרבה סבלנות , כי יש גם ילדים שיושבים ועכשיו יש לי נקודת מבט אחרת על כל הנכים . ( C ) כל הזכויות על השיר שמורות לתמר רזניק-פראנק . ( 1997 ) תל אביב , מיראז , '
|
|