|
|
Page:13
בנתיבים התת קרקעיים של ההכרה - יותר מסמלים המנוסחים במלים . באמצעותם מועברים מסרים רגשיים מרוכזים ומורכבים , שהלשון הלא ספרותית אינה מסוגלת למסור . סמלים הם חלק בלתי נפרד מכל מבע אמנותי , ובמיוחד מאמנות לא ריאליסטית . יש הרואים במוסיקה את האמנות הסמלית ביותר , משום שסימניה מבטאים רק רגשות ומהויות רוחניות ואסתטיות . אבל גם ארכיטקטורה , ריקוד , ציור , תיאטרון , קולנוע ותמונות פרסומת יכולים להיות סמליים . ביצירות כאלה חומרי המציאות - דמויות , אירועים , נוף , אביזרים - מייצגים לא רק דברים דמויי ממשות אלא גם התגלות שאינה ניתנת לביטוי במלים רגילות של אמת נצחית . הלשון האנושית , על פי טבעה , מגבשת תכנים חווייתיים לא רציונליים והופכת אותם ליחידות מבע רציונליות , ולכן היא מדיום לא נוח לתקשורת סמלית . מה שאפשר לעשות בלשון כדי לבצע תקשורת סמלית הוא להשתמש במלים ( שהן עצמן אינן אובייקטים מוחשיים ) לסימון סמלים , או להשתמש בלשון בדרכים מיוחדות , שיזמינו את הקורא להבנה סמלית של הטקסט ולתגובות רגשיות הולמות . גם בתקשורת מילולית יש צורך בהקשר שיגרה את הקורא להגיב על הסמליות של המבע . ללשון הספרותית יש אמצעים מיוחדים לכך , ובהם היא מדווחת על התנסויות מיסתוריות , מעורפלות , לא מובנות . השימוש הספרותי בסמלים אינו חידוש של הזרם הסימבוליסטי , אלא יסוד עתיק של הלשון הספרותית : את סיפור מגדל בבל , למשל , אפשר לקרוא כסיפור סמלי . הקשת בענן מוכרזת כסמל ברית בין אלוהים לבני האדם , וברית המילה - כסמל ברית בין אלוהי ישראל לבני עמו . שימוש בסמלים מצוי באגדה העממית ובמיתוס ; ההבעה הלשונית הסמלית אופיינית במיוחד למיסטיקה בתרבויות שונות , שכן המיסטיקה , על פי מהותה הפרדוקסלית , מבקשת לבטא במלים חוויות רגשיות ואמת דתית הנמצאות מעבר למה שניתן לבטאו במלים , ולשם כך יוצר המיסטיקאי לשון מיוחדת , סודית . טקסטים מיסטיים הם , מבחינה זאת , מאגר עשיר של מבע לשוני סמלי , שספרות סימבוליסטית יכולה להשתמש בו כדי לבטא חוויות של קליטת מציאות סמלית , לאו דווקא דתית . בתגובת הקורא לטקסט ספרותי סמלי יש להבחין בין שני שלבים : שלב הזיהוי של הייצוג הסמלי , שבו מתעוררת השאלה . האם הטקסט שלפנינו סמלי ? ובו מתעורר גם הצורך להבין את הדברים שלא כפשוטם ; ושלב הפיענוח , ההבנה ואפשרות הניסוח של המשמעות הסמלית , שבו
|
קרן יהושוע רבינוביץ לאומנויות, תל-אביב ע"ר
|