|
|
Page:יג
הקדמה הגלוי והסמוי במקורות הארכיוניים של התקופה במשך עשרות רבות של שנים היו ספונים בארכיונים פרטיים וציבוריים מקורות היסטוריים ראשוניים , ובהם מקורות חשובים ביותר , הקשורים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה . רוב המקורות האלה לא עמדו לרשותם של חוקרי ארץ ישראל בעבר , והם הולכים ונחשפים בממדים מפתיעים בשלושים השנים האחרונות . בניגוד לכתיבה הביוגרפית , המשפחתית , העדתית , המקומית והגיאוגרפית , או הכתיבה הסקטוריאלית , החלקית והאנכרוניסטית , אשר אפיינו כולן את ההיסטוריוגרפיה היישובית בעבר , וכן בניגוד לכתיבה ההיסטורית הערכית , ששללה את חשיבותו של היישוב בארץ בשל תלותו ביהודי הגולה ודבקותו באורחות הדת והמסורת היהודית , וזאת בעיקר מתוך השוואה לעליות הלאומיות המודרניות - בניגוד לגישות אלו , ספר זה מציע ראייה כוללת ובלתי תלויה של היישוב היהודי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה , ובתוך כך הוא בוחן , על בסיס המקורות הארכיוניים החדשים , את מערכת היחסים שהתפתחה בינו ובין יהודי הגולה באותן שנים , על רקע המקום והזמן בתולדות העמים . ראשון חוקרי ארץ ישראל בתקופה המודרנית היה אברהם משה לונץ , ( 1918 -1854 ) יליד קובנה שבליטא . לונץ עלה ארצה בצעירותו בשנת ' , 1869 ואחרי שנים מעטות , במהלך לימודיו בישיבת 'עץ חיים' בירושלים , החל בעבודה ספרותית ומחקרית בנושא ירושלים וארץ ישראל . בשנת , 1879 כשהוא בן עשרים וחמש שנים , חלה לונץ בעיניו והתעוור . בעקבות כך ויתר לונץ על כתיבת מחקרים בתולדות ארץ ישראל בעת העתיקה ובימי הביניים והתמקד בתולדות היהודים בארץ ישראל במאה התשע עשרה . מיעוט המקורות הכתובים הנוגעים לתקופה העתיקה והקושי לפענחם כאשר הוא מוגבל ממילא בשל עיוורונו היו , ככל הנראה , הסיבות העיקריות להחלטתו זו . את המחקר על המאה התשע עשרה , לעומת זאת ,
|
|