|
|
Page:10
ברוק , עדיין העלתה קולות חריקה , שהקפיצו את לבה , וסוזררו בהלמותם את כל חדר המדרגות . הסריקה הסופית , וריח הגבס והאבק שנדפו מחדר המדרגות , שיוו לחופש המתקרב בשעטה נימה של הרפתקת סתרים . בחצר היה קריר . מדי פעם רצו על פניה מרבצי אור שנשרו מבין העננים . לרגע היו מאירים את קיר הבית , ואחר כך התנדפו בהשאירם כתם אור חיוור על גבעות הכורכר . לרגלי עץ הלבנה היו פזורים עלי שלכת , שלשולים ושרידים מתפוררים של מקלות ארטיק ובדלי סיגריות . היא הניחה את ידה על גזעו הערום , אבל בריפיון השימחה לא יכלה להחליט ולטפס . יהיה עליה לשם כך להוריד את הנעליים , ואת גרבי הצמר המקופלים בידי אמה , ולהיאבק בבד החצאית המתלבטת בין ברכיה . לבסוף משכה חמימות השמש את רגליה מתחתיה , והיא שכלה אותן , והתיישבה מתוך פרישת החצאית על הרגבים . מבטה ננעץ בקנוקנת של עלה מצהיב , והלך והתרכך . אך כעבור רגע חתך כאב חד את עיניה , שלא מיצמצו כדי לא להפסיד דבר מהתמונות המשכרות . ואולי היה זה ריח הזבל העולה משקי הגנן המתקרב אל מחסן הכלים , אשר גרף את הילדה מחלומותיה . נעליו הכבדות של הגנן הקישו במרצפות השביל בין גבעולי הדשא הגבוהים . לבוש מכנסי עבודה כחולים עשויים בד גם , חולצתו תחובה ברישול בחגורת מכנסיו , ועל גבו מונחים סלי גומי שחורים מלאים כלי עבודה . פניו הכהים נהרו במין מבט רך , אשר רק הגביר את אפלת שפמו ותלתליו . תמיד בעוברו בשבילי החצר על אופניו החלודים , היה תולה בה חיוך כהה ועיניים שחורות . לאט ובשקט . כשהיתה נגררת בעלבון אחרי הילדים הגדולים , היה הגנן , שהופיע פתאום עם מזמרתו מאחורי השיחים , כמו גל חום שריכך סביב את מצבטות הרגע . היה ברור לה שהחום מופנה אליה , שהחיוך אליה , ושהוא עובר בפינת הגן רק כדי להסתכל בה . היא השתדלה להראות יפה . לא להתרוצץ . לדאוג ששמלתה לא תתבדר . חששה פן שאר הילדים ישימו לב למבטו של הגנן . היה ברור לה , מבלי שאיש יאמר , שהמבט ייפסק אז . שהחום יתקרר מייד . שזה אסור . לכן , לאחר מעשה , בימים בהם התעוררה מרעש מקצרת הדשא , וכשהריח המהמם של ערמות הדשא הקצוץ היה מסתבך בין רגליה בשובה הביתה , היתה הולכת םחור סחור , מסביב לבניין , כדי לעקוף את מחסן הכלים , ואת מבטו של הגנן שהחשיך בפתח . כשהתקרב הגנן היו אבריה רפויים מכדי שתסובב את ראשה , תקום ותלך , או תנתק את מבטה שריחף על הדמות הלבושה כחול גס , והתקדמה בנקישות קצובות בין שיחי הפרחים . גם כשהיה ברור שהפעם הולך הגנן ישירות לעברה , לא יכלה להסב את עיניה . כשנעצר היה מבטה נעוץ בחגורתו . שולי החולצה עלו וירדו עליה עם
|
|