|
|
Page:11
אינו אלא צד אחר של אגרטל , לא תיארנו את צדו של האגרטל אלא את קו הפנים . ועתה , אם אתה יושב כנגדי , אוכל לראותך כאדם אחר בדומה לי עצמי , בלא שתשנה או תעשה משהו שונה , ואוכל גם לראותך כמערכת כימו סיסית מורכבת , אולי בעלת צביון עצמי אבל עדיין כימי במהותו . כשאתה נראה בדרך זאת , שוב אינך אדם אלא אורגניזם . בלשון הפנומנולוגיה האכזיסטנציאלית הרי האחר , בין אם ייראה כאדם ובין אם ייראה כאורגניזם , הנו אובייקט לפעולות מכוונות שונות . אין דואליזם במובן קיום משותף של מהויות שונות באובייקט , הפסיכה והסומה ; אלה הן שתי תבניות חוויתיות שונות : אדם ואורגניזם . היחס לאורגניזם שונה מן היחס לאדם . תיאור האחר כאורגניזם שונה מתיאורו כאדם , כפי ששונה תיאור צדו של אגרטל מזה של פרופיל אדם ; ובדומה לכך , תיאוריית האחר כאורגניזם רחוקה מכל תיאוריה של האחר כאדם . נוהגים כלפי אורגניזם בדרך שונה מזו שבה נוהגים כלפי אדם . מדע האדם הוא מחקר ההוויה האנושית המתחיל מן היחס עם האחר כאדם וממשיך בדרך של דיווח על האחר , ועדיין כאדם . אם נקשיב למשל , לאדם אחר בשיחתו . ניתן ( א ) לחקור את התנהגותו הלשונית במונחי תהליכים עצביים ואת מכלול כלי הקול , או ( ב ) לנסות להבין מה הוא אומר . במקרה האחרון , הסבר ההתנהגות הלשונית במונחי רצף שינויים אורגניים הצריפים בהכרח להמשיך הלאה כ- qua non conditio sine של ההתנהגות הלשונית שלו , אינו תורם דבר להבנה אפשרית של מה שהאדם אומר . והיפוכו של דבר , הבנת מה שהאדם אומר אינה תורמת לידע כיצד מטמיעים תאי המוח שלו חמצן . כלומר , הבנת מה הוא אומר אינה תחליף להסבר התהליכים האורגניזמיים הרלבנטיים , וכן להיפר . ושוב , אין זו שאלה , כאן או בכל מקום אחר , של דואליזם גוזי נפש . כל אחד משני הערכים , ( במקרה זה , האישי ו האורגניזמי ) שהועלו ביחס לדיבור או כל פעילות אנושית אחרת , הנו תוצאה של הכוונה ההתחלתית , וכל כוונה מובילה למגמתה ומשיגה תוצאות משלה . אדם בוחר את נקודת מבטו או כוונתו בתוך ההקשר המקיף של מה שהוא מחפש באחר . האדם הנתפש כאורגניזם או הנתפש כאנוש מגלה לחוקר אספקטים שונים של המציאות האנושית . שתי התפישות אפשריות מבחינה מתודולוגית , אם כי יש להי זהר מבלבול . האחר כאנוש נראה לי כאחראי , כמסוגל לבחירה , בקיצור — כמפעיל
|
|