|
|
Page:11
יושבים בבית הסוהר . ההנאה האינטלקטואלית היתה מלווה בהרגשה של "להיות גדולה , " ובעיקר להיות הבת של אבא . ואבא גמל לי על כך . הוא היה משוחח איתי ארוכות על עניינים שברומו של עולם , בעוד שאר בני הבית עסוקים בענייני דיומא . בתקופת גיל ההתבגרות בניתי היטב את מה שהיה בעיני "החלק החזק" של אישיותי . ביומן החיים שלי מגיל 15 העתקתי קטע משיר שדיבר אלי : אם איש רך רוח הוא מאוד , יכהו שבר יך בו שוד , אבל אם גבר הוא , אם גבר , לא ישברוהו שוד ושבר . אופי חזק , לא להראות רגשות , לא לדבר עם אחרים על הבעיות שלי , להיות בשליטה , לגלות אחריות , מצפון , מוסר - אלה היו מלות המפתח שהדריכו אותי . אבל היו גם בקיעים מטרידים , שלא נתתי להם להשתלט עלי , אך הם גרמו לי כאב עמום , שהלך וגבר עם הזמן . הייתי בת 16 כאשר במצעד המחולות בחיפה הופיע הגדוד שלנו כקבוצה של שמונה בנים ושמונה בנות . אחד הבנים חלה ולא נמצא לו מחליף . המדריך החליט : " אריאלה תרקוד במקום אחד הבנים . " רקדתי בתור בן , אבל נעלבתי מאוד ... הצלחתי בהרבה דברים חשובים , אבל יפה לא הייתי , ולא "הבת של הבנים . " ברגע מלא אמפאתיה אמר לי חבר קרוב , שניסה לעזור לי בקונפליקט שלי עם מישהו מהגדוד : "את כמו מלאני מ'חלף עם הרוח " . ' מובן שאהבתי לשמוע שאני כמו מלאני המצפונית , היציבה , האוהבת , האהובה , גם אם היא אשה לא מושכת . אך איש בוודאי לא היה משווה אותי לסקארלט אוהרה , ואני מנחשת שכבר אז , ויודעת בוודאות שמאוחר יותר , חשתי עצבות אמיתית בשל כך . כל אותן שנים היה לי חבר . בגיל 12 התאהבתי בילד חדש שבא לבית ספרנו , דרכו למדתי את כאב האהבה . בשנות התבגרותי היה לי חבר אחר , מסור ונאמן , ויחד עברנו את מסתרי גיל ההתבגרות , את המגע הראשון , והגילוי ההססני של המשיכה המינית . אחרי הצבא , כשחזרתי לאהוב ילדותי הראשון , והוא רצה להוכיח את אהבתו אלי , אמר : "אוהב אותך למרות שאת לא חתיכה . זו אהבת אמת " . ביטחוני התערער יותר . הבקיעים שליוו אותי מגיל ההתבגרות הפכו להתחלה של תהומות . רציתי להיות אשה מושכת , אך חשתי שזהו משחק אבוד
|
|