|
|
Page:9
. 1 במקום הקדמה את שנותי הראשונות , שנות מלחמה , חייתי עם אמי בדרום אפריקה . הייתי לבושה שמלות סרוגות , סרטים גדולים ונעלי לכה . בגיל שלוש חזרתי עם אמא ארצה , והתחילה מלחמת הקיום שלי . הייתי צריכה ללמוד להתמודד עם אבא שחזר לתמונה , ולקח לי את אמא שהיתה קודם רק שלי , ולהתמודד עם אחות חדשה , שלקחה ממני עוד נתח מתשומת לבה של אמא , ובעיקר הגעתי לגן הילדים הישראלי , ולא הייתי מצוידת היטב . הייתי ילדה עדינה , שבמקום לתפוס כדור , ברחתי ממנו . עד היום אני זוכרת את ההצגה בגן לאה . הייתי פרח , עלי כותרת גדולים מנייר קרפ תלויים על ראשי . ישבתי בשורה עם שאר הפרחים והסתכלתי בקנאה והערצה בשחקנים הראשיים , שהיו מסוגלים לעמוד לפני כולם , לדקלם ולהתנועע בביטחון . הייתי ביישנית ומפוחדת , וכולם נראו לי גיבורים וחזקים . במיוחד אני זוכרת את הקייטנה בשבי ציון , לשם יצאתי בגיל שש - פרידה ראשונה מהבית . המקום , על המדריכים והבנים והבנות הנלהבים , היה מושך ומפחיד . בלילה הראשון עשיתי פיפי במיטה . הבושה והגעגועים היו כה עזים , עד כי אמא ואבא באו לקחת אותי כעבור יום . גם הכניסה לבית הספר זכורה לי כחוויה מהולה בבהלה , כאשר קראו את השמות של כל חברי מהגן לכיתה א' ראשונה , ואת שמי לא קראו . עולמי חרב עלי לרגע , עד שאמא הצילה אותי . אמא ידעה על רגישותי , וכשיצאנו למחנה "הצופים" הראשון עם לינה בלילה , היא ביקשה מתלמה המדריכה שתשמור עלי , כאשר יספרו צ'יזבאט מפחיד סביב המדורה . נבהלתי גם כשהתארחתי אצל יורם , בן כיתתי , כאשר אמא היתה בבית החולים בעת לידת אחי . ביקשתי להתרחץ באמבטיה יחד עם האחות , התינוקת החמודה , ואמא של יורם הסכימה . "ואני רוצה להסתכל " , אמר יורם , וגם לכך הסכימה אמו , ועולמי חשך עלי . ברחתי אל אמא לבית החולים , שתציל אותי מהבושה הנוראה . מלחמת ההישרדות שלי כילדה הגיעה לשיא כשהייתי בת שבע , עם הולדתו של אחי והחגיגה סביבו , שהנה סוף סוף נולד בן , אחרי שתי בנות . נראה שהולדתו של אחי , יחד עם הקשיים האחרים , לימדו אותי משהו . כאילו הבנתי באופן כלשהו , שבדרך זו , עם רגישות ומלמלות ,
|
|