|
|
Page:13
בספר הזה אני שואפת לשלב שתי דרכי כתיבה מקובלות . את תיאוריהם האישיים מאוד של הורים ואת עבודתם הרחבה יותר , ה"אובייקטיבית" יותר , של מלומדים ושל אנשי מקצוע . אני פותחת , כמובן , בעצמי ובבני משפחתי . אני יודעת על הסימפוניה המוזרה של רגשותי שלי יותר משאדע אי פעם על חייו הפנימיים של אדם אחר כלשהו . התבוננתי בבני משפחתי זמן רב יותר ובסקרנות רבה יותר משהתבוננתי בכל ציבור אחר של בני אדם . בהיתקלי ברעיון מסוים אני מתחילה לחוות את דעתי עליו בשאלי את עצמי אם יש לו משמעות במסכת חיי שלי ובמסכת חיי אישי וילדי . כאן אני יכולה לחוות את דעתי על זיקות חדשות על פי ההרגשה . נסיוני שלי עזר לי לעצב את הקשב , שמבעדו אני מטה אוזן לסיפוריו של הזולת . אני משתדלת למזג את ידיעתי האינטימית של "האמהות המיוחדת" עם הכלים האנליטיים שזימנה לי הכשרתי המקצועית . אני שואבת מנסיונם של אנשים רבים . חרף כל מגבלותיה האירה הספרות המקצועית את עיני לראות כמה זיקות המעניינות אותי . עדותם של הורים פרטיים עיצבה את חשיבתי בצורה מכרעת . את מקצת העדות הזאת מצאתי בחומר שראה אור — בספרים ובמאמרים אוטוביוגרפיים , במכתבים אל המערכת של ה , "Exceptional Parent " בראיונות . השאר בא לי מפי אנשים שאני מכירה אישית . לפני שלוש שנים ארגן בית ספרו של ג'ודי קבוצה תומכת לאמהות . הצטרפתי אל הקבוצה הזאת מתחילת הקמתה והשתתפתי בה במשך שנתיים וחצי ; כל אותה העת רשמתי הכול בקפידה . ( על שיטוחי ארחיב את הדיבור בסוף דבר ( . מדי שבועיים היינו מקדישות בוקר שלם לדיון על ילדינו , על דאגותינו ועל חיינו . הוספנו להתראות אף בזמנים שילדינו כבר הספיקו לעבור למקומות לימוד אחרים . הנשים הללו היו לידידותי ; מפיהן ויחד עמן גיבשתי את ידיעותי על נושא המשפחות , ועל תגובת הבריות על טרגדיה , על אכזבה ועל שוני במשפחה . שמחתי מאוד על שהתירו לי להתחלק עם האחרים בסיפורי מאבקיהם , נצחונותיהם ותובנותיהם . תוך כדי כתיבת הספר הזה הדרכתי קורסים על חינוך מיוחד במכללת הארווארד . רוב תלמידי היו מורים מנוסים . מקצתם היו אמהות , אבות , אחיות , אחים וסבים לילד מוגבל . הם סיפרו וכתבו על נסיונותיהם , הגיבו על רעיונות שהצגתי בכיתה , ועזרו לי לעצב מחדש את מחשבתי על אודות משפחות . כל העדים הללו — אנשי מקצוע , בני משפחה , אמהות חברות בקבוצה
|
|
|