|
|
Page:13
האנושות , בראש ובראשונה חוסר יכולתה ליצר תנאים לפיתוח כלכלי בארצות העניות . החשיפה למשנה השמרנית שרווחה בחלק מהמוסדות הבינלאומיים , זו הנשענת על יישום עקרונות מודל השוק החופשי שנגזר מרעיונות שיווי המשקל הכללי ויישומם גם ליחסים הכלכליים הבינלאומיים , הביאה לעימות עם הקונסנזוס השמרני . את המשנה השמרנית הידועה גם כ"קונסנזוס של וושינגטון" ( The Washington Consensus ) ניתן לאפיין על פי כמה מהמלצותיה הבולטות : על מדינות להנהיג מדיניות תחרותית , לצמצם את מעורבות הממשלה ולהניח לכוחות השוק לתת מענה לשאלות הכלכליות . כך , מניעת גירעון תקציבי , תחרותיות פנימית והפרטה היו להמלצות קבועות . המלצות אלה תפסו , אליבא דשמרני המוסדות הבינלאומיים , בכל תנאי ומצב , גם כאשר ברור היה כי אין להן סיכוי להצליח והמדיניות חזרה וכשלה . הספר שלפנינו מתאר היטב את ההסתייגות הגוברת של פרופ' שטיגליץ , שהפכה אותו בסוף שנות התשעים של המאה שעברה למבקר בולט של הקונסנזוס הוושינגטוני בתוך המוסדות הבינלאומיים . המשברים שאירעו ב 1997 ו 1998 בדרום מזרח אסיה ובפדרציה הרוסית , העלו את המחלוקת אל פני השטח . הספר עוסק בעיקרו של דבר בהסבר לכישלונות הנמשכים כאשר נעשים ניסיונות לעלות על מסלול של פיתוח בר קיימא בארצות הפחות מפותחות . במהלך התיאורים המפורטים של המשברים והדרך בה התמודדה עמם קהילת מעצבי המדיניות הבינלאומית , נחשפות מחלוקות יסודיות ורבות שנים . הביקורת על התרופה השגרתית שניתנה למשברים התבססה אצל שטיגליץ על חשיבה שרואה כשלים מבניים במודל התחרותי הבלבדי . את פרטי המחלוקות , במיוחד עם דרכה של קרן המטבע הבינלאומית , אך לא רק עמה , יוכלו הקוראים למצוא בספר זה . אך הספר חורג מתיאור הוויכוח על מדיניות שהייתה ומציע דרך אחרת . ישראל הינה דוגמא נוספת ליישום הקונסנזוס הוושינגטוני . הפעם לא בכפייה מבחוץ , אלא מתוך שכנוע פנימי של קובעי המדיניות . במעגל קובעי המדיניות בישראל הלכה וגברה ידם של מאמצי המרשמים שנגזרים ממודל שיווי המשקל הכללי - הפעלה נרחבת של "היד הנעלמה" תוך גימודה של "היד הגלויה . " זהו מהלך שהחל לפני שנים רבות ועדיין לא הסתיים , אך קובעי המדיניות מנסים באופן עקבי להאדיר את הפרטי ולהקטין את הציבורי , להנהיג הסדרי שוק בתחומים רבים , חינוך , בריאות , רווחה . ההסדרים בשוק העבודה אף
|
|