|
|
Page:13
זמן קצר לאחר מכן מתחילה גם הקריירה הפרלמנטרית של ברק . בשנת 1765 הוא נבחר לפרלמנט , ומתמנה למזכירו הפרטי של המרקיז של רוקינגהם - שר האוצר ומנהיגם של הוויגים . ברק קושר את גורלו עם המפלגה הוויגית , והופך לאחד ממאורותיה למשך עשרות שנים . כידוע , ייסודן של שתי המפלגות הגדולות של בריטניה - היריבויות המסורתיות הקרויות לפעמים הטורים והוויגים , באירועים שסביב מהפכת " ) 1688 המהפכה המהוללת . ( " לא כאן המקום לתאר את ההתפתחות הארוכה והסבוכה שלהן , ודי אם ייאמר שהטורים הם אבות המפלגה השמרנית של היום ( אם כי היום הכינוי 'טורי ' משמש יותר ככינוי של זלזול כלפי השמרנים , ( ואילו הוויגים , שבמאה התשע עשרה הפכו לאנשי המפלגה הליברלית , מזוהים כיום עם מפלגת העבודה ( ה '' לייבור [ " הבריטית . תיאור פשטני זה של התפקוד ההיסטורי של שתי המפלגות ניכר גם בסיכום קצר זה , והוא יבלוט עוד יותר אם ננקוט לשון ימינו - שהיא כמובן לשון שנחלנו מן המהפכה הצרפתית ! - ונצביע על הטורים כעל מפלגת ה ' ימיך , ועל הוויגים כעל מפלגת ה ' שמאל . ' הוויגים , בכל מקרה , ובכל תולדותיהם , הם אנשי המפלגה הטוענת להיותה מתקדמת ומתקנת , בעוד הטורים - אנשי המפלגה המשמרת והמאזנת . בשלהי המאה השמונה עשרה , במידה רבה בעקבות אירועי המהפכה הצרפתית , חל פילוג בקרב הוויגים , אשר מנהיגיהם היו במשך עשרות שנים גם מנהיגיה הפוליטיים של הממלכה הבריטית . אדמנד ברק הוא המנסח של הפילוג הזה בחיבורו החשוב פנייה מהוויגים החדשים אל המשנים משנת . 1791 בחיבורו זה , שבא לאחר מחשבות על המהפכה בצרפת , ברק פונה סופית עורף לידידו הוותיק , המנהיג הוויגי הגדול צ'ארלס ג'יימם פוקס , שתמך בהתלהבות במהפכה הצרפתית . ברק , ראש וראשון למתנגדיה , מסביר את הכשל שבתמיכה כזאת ואת מהות הסתירה שבינה לבין ה'וויגיות הישנה , ' שבה הוא תומך . המסורת הוויגית , הוא מוכיח , מחייבת את דחייתה של המהפכה הצרפתית . אפשר לומר שברק היה ויג נאמן למיטב המסורות של המפלגה הזאת , אם כי לטענת או ' ברין , היה יסוד אחד שלא נראה לו בוויגיות המסורתית והוא האנטי קתוליות ההיסטורית של המפלגה הוויגית . במובן זה ברק הוא פרוטו ליברל מובהק , או בלשון האנכרוניסטית ביותר - לשון ימינו , הוא 'שמאלן' מובהק . בכל מערכותיו הרבות במשך קרוב לארבעים שנות פעילות הוא נוקט עמדות ליברליות , מזהיר מפני הישענות
|
|