|
|
Page:יא
לנוכח הפשע אינם מעידים על עושיהם בלבד אלא גם על קיומו של טוב אלוהי בעולם . האמונה בטוב היא כשלעצמה עדות על קיומו של הטוב . הרב ברקוביץ , חשוב להדגיש , מודע למהלומה הגדולה שספגה האמונה בנוכחותו של אלוהים בהיסטוריה , אולם הוא איננו מוכן לוותר לחלוטין על אמונה זו . לדעתו , למרות חומרתה של השואה , התהייה על הצדק האלוהי והתגלותו בהיסטוריה היא שאלה תיאולוגית עקרונית שעלתה כבר בעבר לנוכח אירועים חמורים פחות . הוא מסכים עם ההיסטוריונים של השואה הטוענים שאין להשוותה לאירועים אחרים . "יש הבדל עצום בין פחות עוול ליותר עוול , בין סבל מועט לסבל רב , " הוא כותב . "טרגדיה אנושית אחת אינה שוברת לב כמו אותם מיליוני טרגדיות דומות . הרוצח אדם אחד אשמתו אינה גדולה באשמתו של רוצח המונים . הפשע של גרמניה בגטאות ובמחנות ההשמדה ניכר בייחודו בכל תולדות אנוש כפשע המתועב ביותר , המחליא ביותר , האכזרי ביותר " ( עמ ' . ( 121 אולם הבחנה זו , קובע ברקוביץ , נכונה ביחס לאדם ולא ביחס לאל . מבחינתו של אלוהים , בהיותו אלוהי הצדק , חייבים ייסוריו של אדם אחד להיות מעשה נבלה מקומם לא פחות מסבלם של המונים . "אל שרחמיו אין להם שיעור אינו יכול להיות אדיש קמעא לגבי ייסוריהם של החפים מפשע . האדישות הקטנה ביותר של האל האינסופי היא אדישות אינסופית " ( עמ' . ( 121 ברם , אף שברקוביץ נרתע מצידוק דין פשטני וגורף , הוא מציע בכל זאת הסבר מסוים לשתיקת האל נוכח השואה ואסונות אחרים בהיסטוריה . שתיקתו של אלוהים אינה גילוי של אדישות אלא עדות לאורר רוח שאין לו שיעור כלפי המין האנושי . האל מתאפק ונמנע מהתערבות ישירה ובוטה בענייניהם של ברואיו , משום שרק כך יכול האדם לממש את מתנת החירות שניתנה לו ולבחור בין טוב לרע . יחד עם זאת , ההיסטוריה נושאת את חותמה של התכנית האלוהית , המתגלה , גם אם בצורה מרומזת ונפתלת , בתבוסה שנוהל הרוע בסופו של דבר . "הנאצים ניסו לעקור משורש את אחרוני השרידים של רגש אנושי טבעי ; הם ביקשו במודע לעקור מטבע האדם את שארית יראת אלוהים על כל צורותיה . זה היה השיא במרד הניהיליסטי נגד כל רגשות המוסר וערכי המוסר , " כותב ברקוביץ . "אולם גם התופעה החולנית הזאת של גאוות רהב אנושית , שלא הייתה עוד נוראה כמוה , באה על גמולה המלא מידי חרב הנקם שלא היה אפשר שלא תבוא שעתה . בכל התחומים לא התגשמו מטרות
|
|