|
|
Page:יג
( כזה : ( ° בצידו , והבאת נוסח כה"י היסודי בהערות . במקומות מעטים הוצרכנו להציע תיקון בנוסח שלא על פי כ"י אחר , ואז הושאר הנוסח המשובש במקומו בפנים , בסוגריים עגולים , והצעת התיקון ניתנה בצידו , בסוגריים מרובעים . . 19 אם תוקנה מלה אחת - העיגול מופיע אחריה , ואם יותר ממלה אחת - סומן עיגול אחד לפני המלה הראשונה , ושני אחרי האחרונה . הערת נוסח המופיעה אחרי זוג עיגולים - מתייחסת לכל מה שביניהם ( כיוצא מן הכלל שבהערה . ( 17 במקרה שהתיקון הוא גריעת מלה או מילים מכה"י היסודי - סומן עיגול אחרי המלה הקודמת לגריעה . . 20 גם כאשר שיבושו גלוי , וזאת כדי להוציא מלב המעיין ספק שמא בכל זאת נוסח כה"י היסודי הוא הנכון ( השתדלנו , איפוא , לשלב את יתרונות שתי השיטות , ה'דיפלומטית' וה'אקלקטית / המקובלות בההדרה מדעית של טקסטים . ( רק במקרה שהאיגרת כבר ראתה אור בעבר במהדורה מדעית , והמהדיר השתמש בכה '' י שהונח ליסוד הנוסח במהדורתנו ( הדבר צוין במבואנו לאיגרת ) - ויתרנו על מסירת הגירסה המשובשת בהערות , שכן המעונין יוכל למוצאה במהדורה ההיא . כמו כן ויתרנו עליה בדרך כלל בפסוקי מקרא . . 21 חלק ממקומות אלה הם תיקונים במובאות פסוקים ( בכל הנוגע לנוסח המקרא הלכנו בעקבות ' כתר ארם צובה , ' שהרמב"ם סמך עליו , ובמקום שהוא חסר - בעקבות כתבי היד הקרובים לו , על פי תנ '' ך מהד' ברויאר , מוסד הרב קוק , ירושלים תשל"ז תשמ"ב . ( יש להעיר כי ייתכן שמקצת השינויים בפסוקים אינם באשמת המעתיקים , אלא הרמב"ם בעצמו לא דק בציטוטם , שכן כתבם מהזיכרון , וכך הוא בכמה מקומות באוטוגרפים של הרמב"ם . ויש גם שהרמב '' ם קיצר במתכוון את לשון הפסוק . לעומת זאת בציטוטים מחז '' ל לא שינינו כלום , כי פעמים שגירסת הרמב"ם במקורות חז"ל שונה משלנו , ואין לדעת בבירור האם זהו אי דיוק בציטוט , או גירסה אחרת . . 22 כל האמור עד כה בדבר נוסח האיגרות - אינו חל על עניני כתיב . באלה - שכל סופר עושה בהם כרצונו - נקטנו בשיטה אחידה : הנוסח העברי , המנוקד , ניתן בכתיב הדקדוק ( מובאות הפסוקים - בכתיב המסורה . הרמב"ם , שכתב בלי ניקוד , נטה לכתיב מלא גם בציטוט פסוקים . ( שם שמים נכתב : ה' ( הרמב"ם כתב שלוש יודין רצופות . ( בענין מ' וני סופיות - באיגרות שנכתבו במקורן בעברית השתדלנו לחקות את דרך הכתיבה של הרמב"ם באוטוגרפים העבריים שלו , שבהם יש שימוש עקבי למדי , בצורות דקדוקיות מסוימות , בני סופית במקום במ' סופית ; ולעומת זאת בתרגומים השתמשנו תמיד במ , ' כדרך המתרגמים הקדמונים ( אי אחידות מסוימת בין האיגרות העבריות המקוריות לבין המתורגמות - קיימת בלאו הכי , בגלל הקושי בחיקוי סגנונו של הרמב"ם . ואולי מוטב כך , להבדיל בין מקור לתרגום . ( ובאשר לנוסח הערבי - בעניני כתיב מסוימים לא התחשבנו בכתבי היד שבהם השתמשנו במהדורתנו , אלא נהגנו בעקביות כמנהג הרמב"ם באוטוגרפים הערביים שלו . ואלו הם הענינים : הבחנה בין ט' ל צ' ובין צ ל ס ; 'שדה' על י' או ו' אינה גורמת לכתיבתן פעמיים : א' סופית נכתבת בעקביות בצורות כגון : קאלוא , יקולוא ; א , ' ולא י , ' בסוף מיליות כגון : אד'א , אנמא , כמא וכיו"ב ; ל' השימוש המצטרפת ל'אל' הידיעה נכתבת : לל , ולא : לאל ; כינויי הרמז נכתבים : הד'א ( ולא האד'א , הד'י , ( ד'לך ( ולא : ד'אלך , ( האולא ( ולא :
|
הוצאת שילת - מעלה אדומים
|