|
|
Page:13
מ"אוהב העיר" ל"אוהב העניים" בשלושת הפרקים הבאים אדון בהשלכותיה החברתיות והדתיות של מהפכה בתפיסת העולם החברתית , שהתרחשה בד בבד עם עליית כוחה של הכנסייה הנוצרית והתבססותה באימפריה הרומית בעת העתיקה המאוחרת , כלומר בין השנים 600-300 לסה"נ . מהפכה זו קשורה קשר הדוק להתחזקות מעמדו של הבישוף הנוצרי כמנהיג חשוב בחברה הרומית , שכן מעמדו של הבישוף הנוצרי נתפס על ידי בני זמנו כנובע במידה רבה מתפקידו כמגן העניים . הוא היה דוגמה מובהקת ל"אוהב העניים : " "בישוף האוהב את העניים , איש עשיר הוא , ועירו וגלילו יוקירוהו . " אך לא רק הבישופים נדרשו להיות אוהבי עניים . "אהבת העניים" הייתה לתכונה הנדרשת מאיש ציבור , ואף מן הקיסרים הנוצרים ציפו לנהוג על פיה . n humanitas של הקיסרים , כלומר התכונה של השליט הטוב והנדיב שיוחסה להם בתקופה הקלאסית , כללה ברבות הימים דאגה מופגנת לגורל העניים . בשנת 451 הכריזו ולנטיניאנוס השלישי ומרקיאנוס , קיסרי האימפריה הרומית המערבית והמזרחית , כי "מאפיין אחד של שלטוננו הנדיב הוא דאגה לפרנסת העניים למען הבטיח כי לא ירעבו ללחם . " מצבות רבות של בעלי אמצעים נוצרים ויהודים ברחבי העולם הרומי מלמדות כי תארים כגון amator pauperum , philoptochos ( אוהב עניים elemosinarius , ( ( מסור למתן צדקה , ( או nn 1 K ) philentolos המצוות , במיוחד המצווה לתת לעני די מחסורו ) ננקטו כדי לשבח גברים ונשים בני המעמד 3 הגבוה . מן המפורסמות היא שבכל הנוגע לדאגה לעניים התחנכו הכנסיות הנוצריות על ברכיה של היהדות . בעת העתיקה המאוחרת המשיכה היהדות להיות יריבה ראויה לנצרות , ומאמציה ( על פי דרכה ) למען העניים 4 היו שקולים לאלה של הכנסייה הנוצרית . עובדה זו הייתה ברורה לגמרי פרק ראשון " אוהב העניים : " צמיחתה של בלידה טובה
|
|
|