|
|
Page:14
לאמץ את עקרון ההגדרה העצמית של כל עם ועם . מכוח ההתנסות ההיסטורית המצטברת של העמים המדוכאים , העשוקים והמנוצלים מקובל היום העיקרון הזה כבעל תוקף מוסרי כללי ( אפילו האי הזעיר מלטה זכה בעצמאות . (! בלשון דתית : הכלל המוסרי הבסיסי 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך' לא זו בלבד שהוא מחייב כיום שוויון פנימי מרחיק לכת שלא היה כמותו בעבר , אלא שהוא מוחל בתוקף רב גם על היחסים הבין לאומיים . וכפי שההפליה והגזענות פסולות ומגונות כלפי אזרחי המדינה , כך לא ייתכן מבחינה מוסרית שעם שזכה לעצמאות מדינית ( בין השאר בעזרת האתוס האנטי קולוניאליסטי ) ישלול אותה מעם אחר . כיצד חומקים מתוקפו האוניברסלי של עקרון ההגדרה העצמית , המקנה לפלשתינאים זכויות לאומיות בחלק של ארץ ישראל ? בחשיבה הרתית המקובלת רווחות שתי דרכים : האחת היא להתעלם ממנו מכול וכול ולטעון , בתמימות או בהיתממות , שהציבור הגדול הדוגל בפשרה טריטוריאלית אינו עושה זאת מכוחה של הכרעה מוסרית אמיצה ומכאיבה אלא מחמת חולשת דעת אינטרסנטית ותו לא ( בניסוחו של הרב דב ביגון : "החולשה הפוקדת אותנו בשאלה גורלית זו - מה היא שייכות הארץ לעם ישראל" - באהבה ובאמונה מס' , 163 י"ר באלול תשנ"ח . ( הדרך השנייה היא לטעון שבעניין הזה אין למוסר הכלל אנושי תוקף לגבינו , משום שהוא מופקע על ידי עיקרון תאולוגי גבוה ממנו , שלפיו מוקנית לנו מפי הגבורה זכות בלעדית על טבעית על כל ארץ ישראל ( עניין זה נידון לגופו בפרק י"ב . ( ואם כך הדבר , אזי ההכרה , המוסרית כביכול , שגם לעם אחר יש זכות לעצמאות מדינית בארץ הזאת , אינה בגרר חולשת דעת אלא בגדר חטא חמור , כפי שכותב הרב שלמה אבינר : " זה בעצמו החטא , שאנו מוסרים חלקים מארצנו . כך אנו עושים בבחירתנו החופשית . זו צרה שאנו מביאים על עצמנו , חטא שאנו 2 חוטאים" ( באהבה ובאמונה מס' , 253 כ"ב באייר תש"ס . ( ואכן , אלה פניה הקשים של המחלוקת הפוליטית שבין חילוניים ליברליים לבין דתיים לאומניים : מה שנחשב לחובה מוסרית במחנה האחד , נחשב לחטא דתי במחנה השני , ומה שנחשב למצווה דתית במחנה השני , נחשב לחטא מוסרי במחנה הראשון . אלה ואלה נוטים להסכים שהיהדות הלוחמנית , כפי שתוארה כאן בקווים כלליים ומכלילים , אכן
|
|