|
|
Page:11
מקום הימצאו ובייחוד על לומדי התורה ומקיימי מצוותיה . האידאולוגיה שהתפתחה לאחר חורבן בית שני הציגה אתגר של חיים יהודיים בלא מקדש . מתוך תיאור המציאות בבבל אף מתקבל הרושם כי לארץ ישראל יש תחליף בתפוצות , או לפחות במקצתן , כמו בבל . שאלת קיבוץ הגלויות אינה נושא לדיון בתלמוד ; אין בו התלבטות בשאלה זו , כפי שאין דיון בכינון המלוכה , בבניין בית המקדש או בחידוש החיים הלאומיים בארץ ישראל . המסורת ההלכתית התנגדה למהפכנות ולחדשנות , והמתח בין ימי הפאר של העבר ובין המצב הקיים בגלות אינו מעסיק אותה , וממילא אין היא עוסקת באפשרות של שינוי המציאות הקיימת וחיסול הגלות . מה היה יחסם של היהודים בארץ ישראל לשאלת העלייה , באיזו מידה היו מעוניינים בה ומה עשו לקליטתה - שאלות אלה נבחנות במאמרו של יהושע שוורץ , 'קליטת עולים מבבל בתקופת המשנה והתלמוד . ' שוורץ מייחד את דבריו לעולים מבבל , הן החכמים והן פשוטי העם . החכמים שנמנו עם העילית בארץ מוצאם נקלטו בהנהגה הרוחנית בארץ ; האחרים השתלבו במערכת הכלכלית בארץ . ואולם , קבלת הפנים מצד יושבי הארץ לא היתה ידידותית . המתח בין יושבי הארץ ובין העולים לא נבע ממאבק בין קבוצות אתניות שונות , אף לא ממחלוקות בעיקרים תאולוגיים או באמונות ודעות ; היה דמיון רב בין עולמם התרבותי דתי של הארץ ישראלים ובין עולמם התרבותי דתי של העולים מבבל . הרגשות כלפי העולים היו דו ערכיים : מצד אחד , הערכה רבה כלפי החכמים שעלו , ומצד שני , רגשות עוינות ודחייה , שמקורם אולי גם בקנאה בעולים שזה מקרוב באו וכבר נקלטו בהייררכיה הלימודית ובהנהגה . הארץ ישראלים ביקשו להגן על מעמדם ודרשו מן העולים לוותר על תכונות ומאפיינים הקשורים לארץ מוצאם . במאמרו של שוורץ מתוארת מציאות רוויית מתח על רקע התביעות שנתבעו העולים לחולל שינויים במנהגים ובמסורות שלהם . העימותים בין שתי הקבוצות התחדדו , מאחר שהדימוי העצמי של העולים מבבל היה גבוה ; הם חשו עליונות ולא היו נכונים לקבל עליהם את מרותם של יושבי הארץ . לדבריו של שוורץ , גרם המתח בין שתי הקבוצות לביצורה של ההנהגה הארץ ישראלית , לחיזוק מוסדותיה ולהגברת כוחה בהתמודדות על ההגמוניה הרוחנית בעם בתקופת המשנה והתלמוד . המתחים בין העולים ובין יושבי הארץ הוותיקים בתקופת התלמוד היו עתידים לשוב ולהופיע פעם אחר פעם במרוצת הדורות . גם בעליות הציוניות של מאה השנים האחרונות הם חזרו בצורות שונות , והיו לחלק מן המציאות הארץ ישראלית שחווים העולים והוותיקים עד ימינו אלה ( נושא זה נדון להלן במאמרו של גרשון שקד . ( המקורות מבחינים בין עלייתם של רבים ובין עלייתם של יחידים . עמדתם של חכמי התלמוד - שראו בעלייה לארץ ישראל משאת נפש קולקטיבית שאינה תובעת הגשמה - נגעה ליחידים שביקשו לעלות לציון . ואולם , בשאלת העלייה ההמונית גילו החכמים הסתייגות מפורשת , והיא באה לידי ביטוי בשבועות שנזכרו בתלמוד ובמדרש :
|
|