|
|
Page:10
שרחשו לה בני העם שבתפוצות . השאלה היא האם בספרות המקורות נחשבה העלייה לחובה הלכתית והאם עודדו החכמים את היהודים בגלויות השונות לקום ולעלות לארץ ישראל . ידוע שחלק מהמצוות , כמו למשל מעשרות ושמיטה , שהן מן 'המצוות התלויות בארץ / ניתן לקיים רק בארץ ישראל ; אף עצם הישיבה בארץ נחשבה למצווה . ואולם , האם זו נתפסה כציווי ? האם בעמדות המוצגות בהגות היהודית בכל הנוגע לעלייה קיימת הוראה חד משמעית בדבר חובת העלייה לארץ ? קובץ המחקרים שלפנינו עוסק בעיקר ביחסה של התנועה הציונית לעלייה . שני המאמרים הראשונים מציגים את מקורותיו של מיתוס 'קיבוץ הגלויות ' בספרות המקורות . יתר המאמרים עוסקים בעלייה בעת החדשה , בליבון עמדותיה של ההסתדרות הציונית באשר לעלייה , ובבירור גישתן של תנועות לא ציוניות . בקרב התנועות שהיו מאורגנות במסגרת התנועה הציונית לא שררה תמימות דעים באשר לטיבה של חובת העלייה . אף התנועות שהסכימו הסכמה עקרונית לחובת העלייה , נבדלו ביניהן בהדגשים ובגישות בעניין דרך יישומה של העלייה ובעניין ממדיה , ובעמדותיהן אף חלו תמורות במרוצת הזמן . גם בהסתדרות הציונית - כארגון המייצג את התנועה - שררו פערים בין המצע הרעיוני המוצהר ובין העשייה בפועל . מאז תחילת העלייה הציונית לארץ נאלצה ההסתדרות הציונית להתמודד עם המתח שבין האידאולוגיה ובין האילוצים הנובעים ממצבים פוליטיים משתנים . מציאות דומה נוצרה גם לאחר הקמת המדינה , אף כי הבעיות היו אחרות . באיזו מידה השפיע האתוס של 'קיבוץ הגלויות ' על מדיניותה של ההסתדרות הציונית ועל פעילותה למען העלייה , ומה היתה משמעותו לאחר הקמת המדינה - סוגיות אלה ואחרות נדונות במחקרים שלפנינו . במאמרו של זאב ספראי 'התלמוד הבבלי כתשתית רעיונית לעלייה לארץ' נבחנות גישות החכמים ביחס לעלייה כפי שהן משתקפות בתלמוד הבבלי . סגולותיה הרוחניות של הארץ וחשיבות הישיבה בה באו לידי ביטוי הלכתי ברור ומחייב במצוות שנתייחדו לארץ ישראל ; ואולם , החוקר מדגיש את הסתירה הקיימת בין המערכת הערכית והרגשית ובין מימושה כחובה הלכתית . בתלמוד אין צו או הוראה ברורה לציבור שומרי המצוות לקום ולעלות לארץ . מערכת הערכים והאמונות המוצגת בתלמוד אינה מחייבת הגשמה מעשית . צדו השני של המטבע בשאלת העלייה לארץ הוא היחס לקיום היהודי בגלות . םפראי מתאר יחס של השלמה עם החיים בגלות , ולאו דווקא מתוך כורח . המסר המשתמע מן התלמוד אינו מורה על ערעור המצב הקיים או על חובה להינתק מן הגלות . העמדה המסורתית גורסת שהשכינה גלתה עם ישראל מארצו , והיא שורה אפוא על העם בכל
|
|
|