|
|
Page:9
העיקרית שלו היא האומה האחת והבלתי ניתנת לחלוקה ; רק כאשר אחידות אתנית ותרבותית היו לסימן ההיכר של המדינה החדשה ; רק אז הפך מצבם של היהודים לבעיה ; רק אז , בעצם , נולדה "הבעיה היהודית " בצורתה המודרנית ועימר , הצורך למצוא לה פתרון . סיפור תולדות האמנציפציה הוא דוגמא מעניינת לבעיה שנוצרה בהקשר זה . למרות ההבדלים ביחס ליהודים במדינות אירופה השונות , הלכה והסתברה בכולן במהלך המאה ה 19 משמעותה של האמנציפציה כהענקת זכויות שוות מתוך ציפייה להפחתה משמעותית - ואולי אף להיעלמות - של כל ההבדלים התרבותיים בין היהודים לסביבתם . כידוע , העניקה המהפכה הצרפתית את שוויון הזכויות ליהודים כפרטים ולא ליהודים כקבוצה . מעבר לכך היתה טמונה במדיניות זו ההנחה , שבתנאים של שוויון יתנהל תהליך ההיטמעות שלהם ביתר קלות וביתר מהירות . בגרמניה , לעומת זאת , הוצגה מידה מסוימת של ביטול הייחוד היהודי מראש כתנאי לקבלת זכויות האזרח המלאות , והויכוח על האמנציפציה שלהם נסב תמיד סביב שאלת ההצלחה או אי ההצלחה של תהליך הטמיעה הנדרש . במקרה הראשון נתפסה ההתבוללות כתוצאה בלתי נמנעת ממש של האמנציפציה , ובשני - כתנאי לה . אלא שכך או כך , עקרון האחידות התרבותית היה קנה המידה העיקרי ליחס שהעניקה מדינת הלאום באירופה ליהודים . בכל המקרים היתה המטרה העליונה - השגת הומוגניות רבה ככל האפשר . אומנם מידה מסוימת של שוני נתקבלה כרע הכרחי גם במסגרת זו . מיעוט של פרוטסטנטים במדינה קתולית או של קתולים במדינה פרוטסטנטית היה נסבל , גם אם לא בלתי פרובלמטי . מדינת הלאום הצרפתית התגברה על הקושי הזה על ידי עקרון ההפרדה בין דת למדינה , ואילו עם הקמת מדינת הלאום הגרמנית , הפך מייד קיומו של מיעוט קתולי גדול ברייך החדש לבעיה קיומית , שמלחמת התרבות ( Kulturkampf ) של ביםמארק היתה רק הביטוי הפוליטי המובהק , אך לא היחיד , שלה . בבל זאת , בעוד שמידה של פלורליזם נוצרי נחשבה כבלתי נמנעת באירופה שלאחר הרפורמציה , קשה היה להשלים עם קיומה של קהילה יהודית נפרדת בעולם של מדינות לאום . הם הפכו בתוך כך , יחד עם קבוצות של זרים ושונים אחרים , ל'מיעוטים . ' בו בזמן , במסגרת תהליכי הדמוקרטיזציה של אירופה , הלכו והתגבשו גם כללים חדשים בנושא זה . הדגם הראשוני , של צרפת המהפכנית , אכן הכתיב , כבר מהתחלה , יחם של שוויון פורמלי כלפי כל אזרח ואזרח . ואילו הצורך לתת ביטוי לזהויות אחרות גם ברמה הקולקטיבית הלך והסתבר במהלך המאה ה , 19 עד שהוכר לבסוף כעיקרון מנחה בעת התגבשותה מחדש של אירופה לאחר מלחמת העלם הראשונה . היה זה למעשה כורח המציאות , בעיקר באותן מדינות חדשות במרכז אירופה , שנוצרו על סמך הרעיון של הגדרה עצמית , אך מצאו עצמן מייד מול קבוצות של מיעוטים בעלות הכרה לאומית שלא נפלה במאום מזו של קבוצות הרוב . רק במדינות של הגירה תמידית , כמו למשל בארצות
|
|