|
|
Page:8
ובאנגליה - כמעט ללא יוצא מן הכלל בנושא אחד בלבד : תולדות מדינת הלאום שלהם עצמם , תהליך התהוותה וגיבושו של כוחה היחסי במערכת הבינלאומית . מכאן נבע העניין שלהם בהיסטוריה דיפלומטית , ביחסי חוץ , ולעתים אף בנושאים עיקריים של מדיניות הפנים , בעיקר אלה שהשפיעו ישירות או בעקיפין על אותו מאזן כוחות אירופאי מסורתי או על המאבק על הבכורה ביבשת זו . פחות תשומת לב הוקדשה בדרך כלל ליחידות תרבותיות מקיפות יותר או למרכיבים תוך חברתיים , שנחשבו משניים מתוך נקודת הראות הזאת . רק לעתים רחוקות צמחו בתוך המימסד המקצועי הזה , המודרך על ידי העניין במאורעות הדרמטיים שבסיפור ההיסטורי ומוקסם על ידי דמויות המופת שהנהיגו אותם , אנשים שהתעקשו לעסוק בנושאים אחרים . כך צמחה , אומנם בשוליים , היסטוריה תרבותית , שהתמקדה לא אחת בזוטות ובפרטים , וכך גם התפתחו ניצנים ראשונים של היסטוריה חברתית , העוסקת במעמד הפועלים , בנשים ואפילו במיעוטים . גם ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית החלה את דרכה בשולי ההיסטוריוגרפיה ההגמונית הזו של מדינות אירופה . גם היא נכתבה , כמעט ללא יוצא מן הכלל , בידי היסטוריונים יהודים ונשארה תמיד מבודדת במסגרות משל עצמה . נושאים מסוג זה התקבלו על ידי המימטי במידה מסוימת של סלחנות , אך בעיקר מתוך אדישות . המימטי ההיסטוריוגרפי היה אכן אירופוצנטרי לא רק במובן הגיאוגרפי אלא גם במובן התרבותי . גם זרים ושונים שישבו בתוכו ממש לא עניינו אותו . למרות זאת היו אלה דווקא תפיסת הלאום החדשה והמושגים החברתיים והמדיניים שהכתיבה מי שנתנו לראשונה משמעות למונח 'מיעוטים . ' במערכות החיים של המשטר הישן התקבלה בדרך כלל מידה מסוימת של פלורליזם - ויהיה זה פלורליזם אתני , לשוני , או דתי - כדבר מובן מאליו . לא היה זה כמובן הפלורליזם העקרוני והשוויוני , הזוכה היום לעדנה תחת הכותרת של רב תרבותיות , אלא פלורליזם מסוג אחר , הנשען בראש ובראשונה על היררכיה קפדנית ונוקשה . בראש ההיררכיה הזו עמדה קבוצה קטנה , האריסטוקרטיה , שהחזיקה בידיה גם את מוסרות השלטון וגם את מרבית הנכסים החומריים והרוחניים של החברה . לכל היתר היה מקום קבוע פחות או יותר במסגרת ההיררכיה הקיימת , כפי שזו התארגנה מתחת לאותה קבוצה קטנה , והם נאלצו למלא את החובות המוטלות עליהם ולקוות שיוכלו גם לזכות מעת לעת בזכויות מסוימות . אפילו היהודים היו חלק לגיטימי של המערכת הזו . אומנם לא היה אז לאיש ספק לגבי חשיבותה של השתייכות דתית עבור ההכרה העצמית של האדם ומקומו בחברה . היהודים , שזוהו תמיד כבני דת אחרת במסגרות השונות של העולם הנוצרי והמוסלמי כאחת , לא יכלו אלא להיחשב כזרים . הימצאותם הקבועה עוררה תמיד חשדנות ולעתים אף פחד , שנאה או גילויים של אלימות . אך הקהילות היהודיות , כגופים קורפורטיביים בחברה הבנויה מיחידות קורפורטיביות , יכלו להמשיך להתקיים , ולעתים אף לשגשג , תחת חוקיהן הן ובמסגרת המגבלות שהוטלו עליהן . רק בתוך גוף מדיני אשר ההצדקה
|
|