|
|
Page:9
מבוא תוכנו של ספר זה הינו פועל יוצא של כנם חוקרים שקיימו מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ומכון טאובר באוניברסיטת ברנדייס באוקטובר , 1992 לזכרו של פרופ ' שמואל אטינגר המנוח , על הנושא 'הלאומיות היהודית במאות ה 19 וה 20 לאור ההיסטוריוגרפיה החדשה . ' שני המאמרים הראשונים פורשים בפנינו את שתי יריעות הרקע לדיון : ההיסטוריוגרפיה של תולדות ישראל במאה ה 19 וחקר תופעת הלאומיות בכללה . יונתן פרנקל פורש את היריעה הראשונה בנתחו את השינויים שחלו בתיאורים ההיסטוריוגרפיים של התהליכים העיקריים שהשפיעו על תולדותיה של יהדות אירופה במאה ה : 19 ההשכלה , האמנציפציה , ההתבוללות , ההכרה הלאומית המתעוררת והפעילות המדינית היהודית . לטענתו , משנות השלושים עד סוף שנות השישים של המאה ה 20 נהנתה האסכולה ההיסטוריוגרפית , שניתן לזהותה כיהודית רוסית ולאומית , ממעמד של זרם מרכזי . תחילתה של האסכולה בהיסטוריוגרפיה של שמעון דובנוב משלהי המאה ה , 19 ועם מייצגיה העיקריים נמנו בן ציון דינור ורפאל מאהלר , ובשינויים ניכרים גם שמואל אטינגר . משום הפרספקטיבה הלאומית הבסיסית שלה היתד . אסכולה זו ביקורתית כלפי הויתור על המימד היהודי הלאומי , שהחל עם הענקת האמנציפציה ליהודים בצרפת בשנת , 1791 והיא הדגישה את השפעתם המפוררת והמבוללת של תהליך האמנציפציה ושל תנועת התיקונים בדת . התמונה ההיסטוריוגרפית שציירה אסכולה זו היתה דו קוטבית בעיקרה . התהליך ההיסטורי נתפס כמתח בסיסי שבין כוחות צנטריפוגליים וכוחות צנטריפטליים , כאשר ידם של הראשונים על העליונה , עד צמיחתה של הלאומיות היהודית בשנות השמונים של המאה ה . 19 היא נטתה לעשות דיכוטומיה בין יהודי מערב אירופה ומזרחה בכל הנוגע למצב היהודים ולמודעותם . פרנקל מעמיד אל מול המסורת ההיסטוריוגרפית הזו , שתחילתה בדובנוב , מספר גדל והולך של מחקרים היסטוריים חדשים . כך נוצר תיאור היסטוריוגרפי רבגוני ומורכב יותר . פרנקל מציע ששינוי זה ( והוא יותר רוויזיה מאשר 'רוויזיוניזם ' מכוון ) יוסבר לא רק לאור העובדה שחלף עידן הויכוח האידיאולוגי הנוקב שבין היהודים הלאומיים למתנגדיהם "המתבוללים , " אלא גם כתוצאה מהשפעתן של גישות שמקורן במדע החברה ומריבויים של מחקרים אמפיריים בתחומים רגיונליים . אלו הביאו להבחנה בין
|
מכון טאובר, אוניברסיטת ברנדייס, בוסטון
|