|
|
Page:11
להמשך קיום קהילה פוליטית חברתית משותפת לציבור הדתי ולציבור החילוני כערך , ולא כצורך בלבד . לכאורה אפשר היה לצפות שמעורבותו של הרב הלוי בסוגיות העומדות ברומו של עולם ההלכה בזמננו תבוא לידי ביטוי גם בשבתו בדין ; שהרי מתוקף תפקידו כרב הראשי של תל אביב היה גם ראש אבות בתי הדין של העיר כולה . אולם , למרבה הפלא , הוא התנזר ככל הנראה מישיבה בדין , וככל הידוע לא הוציא פסקי דין מתחת ידיו . חידה זו עומדת ביסוד מאמרו של אלימלך וסטרייך . וסטרייך מצביע על הניגוד שבין מסורת הפסיקה של הרב עוזיאל לבין גישתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף . לדעת וסטרייך , הרב הלוי המשיך את מסורת הפסיקה של הרב עוזיאל , ומטבע הדברים עלול היה להיקלע לעימות עם הרב יוסף . ברם הוא העדיף במקרה זה את ערך השלום על פני דרך העימות , ולדעת וסטרייך זה הטעם להימנעותו מישיבה בדין . אם אכן כך הדבר , עולה כאן ממד טרגי בעולמו של הרב הלוי , ממד אופייני במידה רבה למסורת הפסיקה הספרדית במחצית השנייה של המאה העשרים . מסורת זו , שהתאפיינה במתינות ובפתיחות , נדחקה בשל כך מפני מסורות תקיפות וסגורות יותר , כגון זו של עולם הישיבות המזרח אירופי החרדי . מבחינה זאת , הקובץ הנוכחי הוא ניסיון להעניק פתחון פה לא רק לרב חיים דוד הלוי וליצירתו אלא למסורת תרבותית יהודית שנדחקה לשולי התודעה הציבורית . הרב הלוי , נציגה המובהק של מסורת הפסיקה הספרדית במחצית השנייה של המאה העשרים , היה דווקא משום כך דמות ייחודית בנוף המנהיגות הרבנית הישראלית , דמות שגילתה פתיחות וסקרנות כלפי תחומי תרבות , חברה ומדע , לצד מחויבות עמוקה למורשת היהדות הדתית השמרנית . שילוב זה לא היה עבורו עניין שבדיעבד , אלא ביטוי לעמדה דתית עקרונית , שאותה השתדל לממש במכלול יצירתו הספרותית . צבי זוהר ואבי שגיא 17 ראו מאמרו של הלינגר בקובץ זה . 18 ראו אלימלך וסטרייך , "שיפוט ומשפט במשנת הרב חיים דוד הלוי : בין הרב עוזיאל לבין הרב עובדיה יוסף 19 . " ראו צבי זוהר , מסורת ותמורה , ירושלים , מכון בן צבי , תשנ"ג ; הנ"ל , האירו פני המזרח , תל אביב , הקיבוץ המאוחד , תשס"א .
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|