|
|
Page:13
בתחום שבו לא התקיימו עדיין מחקרים נוספים שבהם יכול היה להיעזר - הן עדיין אבן תשתית לכל דיון בנושאי לאומיות , מהוגנות ומיניות . כך לדוגמה הקישור של מוסה בין הלאומיות לבין הרעות , כמערכת יחסים אופקית של רגשות הדדיים המקשרים אנשים זה לזה , והקשר האפשרי בין מערכות יחסי רעות בהווה לבין עבר או מוצא משותף - עדיין עומדים במרכז המחלוקת התאורטית והמחקרית בין שתי הגישות המרכזיות לחקר הלאומיות : גישתו של בנדיקט אנדרסון , וזו של אנתוני סמית . כמו בנדיקט , מוסה מכיר בכך שקהילות לאומיות הן בהכרח מדומיינות ; אך בה בעת , כמו סמית , הוא מעניק הרבה יותר מקום וחשיבות לשורשים הקמאיים והפרימורדיאליים , שמאפשרים לסוכני הלאומיות להניע את הרגש הפטריוטי . מוסה גם מודע יותר מהיסטוריונים אחרים לחשיבותם של סמלים מגדריים בהתפתחות התודעה הלאומית . האישה - כסמל הלאום , בבת זוגו האוהבת והתומכת של החייל וכאם הבנים הלוחמים - שימשה מוקד הערצה בכל התנועות הלאומיות ; החייל ( ועדיף כמובן החייל המת על החייל החי ) - כמופת הרואי שלאורו יש ללכת . גדולתו של מוסה היתה יכולתו לשלב טוב יותר מחוקרי לאומיות אחרים בין דיון תיאורטי בעקרונות הלאומיות לבין התלהבותו הכנה ( אפילו הילדותית משהו ) מהקיטש הזול ביותר שמופעל על ידי סוכני הלאומיות , ומאופני ההמחזה וההמחשה של הלאומיות , וכך להמחיש לקוראים את האופן שבו מפעילה הלאומיות את קסמה רב השנים . דוגמה נוספת ליכולתו של הספר שלפנינו להאיר באור מקורי סוגיות מחקריות עדכניות ביותר היא הדיון של מוסה בקשר שבין לאומיות , מיניות , וגזענות . גם בנושא חשוב זה מוסה לא רק שהקדים את זמנו ופרץ נתיבות חדשות במחקר , אלא שתרומתו עדיין מהווה כר פורה לדיון . מוסה עמד על הקשר שבין החרגה גזעית ולאומית ובין החרגה מינית : האחר - היהודי , השחור - הוגדר על ידי השיח הרפואי והמדעי ( שפעל בשרות הלאומיות ) כשונה גם במיניותו . היהודי או השחור נתפס בעת ובעונה אחת בשטוף זימה , כלא גברי מספיק , כחלשלוש ודקדנטי וגם כמאיים ( בעוצמת מחלתו ) על בריאות החברה הסובבת . תהליכי ההדרה של האחר היו כרוכים בתהליכי הבניה של האני כהתגלמות הבריאות , המוסריות , המהוגנות והגבריות של האומה . כך הפכו הגבר הגרמני והבריטי לצאצאיהם הישירים של תושבי אתונה הקלאסית : יפים , בריאים בגופם ובנפשם , שוחרי חירות
|
|