|
|
Page:5
. 2 עתיד המסורת כל תחייה לאומית היא ניסיון לשחזר את העבר למען עתיד טוב יותר . כמעט כל תנועה לאומית מעלה על נס את ימי תפארתה בעבר , שהיו או לא היו , ומבטיחה להשיב עטרה ליושנה , "ולחדש ימינו כקדם . " כך עשו הצ'כים , האיטלקים , האיראנים , הגרוזינים וכמעט כל השאר , בכלל זה הציונים . ההבדל המשמעותי בין כל התנועות הלאומיות הללו הוא באומדן המרחק בין מציאות ההווה לעבר שמבקשים לשחזר מזה , ובין אותה מציאות ההווה לעתיד הנכסף , החלום מזה . בנוגע לרוב התנועות הלאומיות , לא היה המרחק גדול יחסית , גם לא אחורה וגם לא קדימה : הדברים אמורים בדרך כלל בעם היושב על אדמתו , וכדי לשחזר את עברו עליו לפרוק את עולו של עם אחר , או לפרוס ריבונות אחת על אזורים המצויים תחת האקטואליות . שבהן אנחנו מתנסים ? האם החברה הסקטוריאלית היא בעצם פרי הילולים מובהק של הנחות היסוד המודרניות על אודות יכולת האדם לברוא לו מציאות על פי חלומו — או אולי דווקא משום שבימינו ניתנת לגיטימציה למבנים חברתיים מדומיינים , אפשר לחיות גם בחברה סקטוריאלית ? ואולי החברה הסקטוריאלית נדמית בעינינו כעובדה מפני שאפילו המציאות עצמה שוב אינה נחשבת אילוץ , אלא המצאה או בדיה , שכל הרוצה בודה לו כיד דמיונו ? ויתרה מזו , אפשר לשאול : האם לא היתה החברה הסקטוריאלית עצמה אלא בדיה בלבד — בדיה נהדרת ומרתקת מאוד — ולכן אנחנו מבקשים לחזור אליה עכשיו ? והמפעל הציוני כולו , כיצד אפשר לאפיין אותו מן הבחינות האלה ? ואחת היא , כל עוד אנחנו חיים בטוב , וזכאים להשתבח בהצלחת הגדולה שבהרפתקאות המאה שעברה , הרפתקה נהדרת , אשר למזלנו הטוב היא גם הרפתקת חיינו , משום שהגורל הטוב זיכה אותנו להיות בין בוראיה או בין בודיה או בין ממציאיה י להלן נידרש למקצת השאלות הללו וגם לאחרות .
|
|