|
|
Page:10
תקופת הרנסאנס והרפורמציה - רואים בחידושיהם של ארםמוס או של לותר , של הנרי השמיני ויעקב פוגר , של רפאל או של מיכלאנג'לו , פחות את תחילתו של עולם חדש , ויותר חוטים במארג של מנהג ומסורת , אשר מחדשים מקרב בני אותו הזמן עסקו במשך כשלושה דורות בקריעתו לגזרים . רבים מביטויי המודרניזם של הרנסאנס והרפורמציה התיישנו עד מהרה , לא פחות מן הלטינית המדייבלית או מן האדריכלות הגותית ברומא של המאה השש עשרה . לפיכך , הטענה כי הרנסאנס והרפורמציה הם תחילתו של עולם מודרני אין לה כיום יסוד , אם במונח "מודרני" אנו מתכוונים לזמננו , או שאנו מעניקים לו את המשמעות שיש לו למשל בביטוי "אמנות מודרנית , " אמנות , שכדברים רבים אחרים בתרבות המאה העשרים מבוססת על הנחות ושאיפות שונות בתכלית מאלו של הרנסאנס ואף עוינות להן . מכל מקום , בין אירופה המודרנית לאירופה של המאות החמש עשרה והשש עשרה משתרעות גם המהפכה התעשייתית והמהפכה הצרפתית , התפתחות הלאומיות , והחילון העמוק של התרבות . אירופה של הרנסאנס והרפורמציה הייתה חברה קדם תעשייתית " לא מפותחת , " קרובה הרבה יותר - בחיי הכלכלה שלה , בטכנולוגיה , בדפוסים דמוגרפיים , בתקשורת ובמבנה המעמדי - לרומא הקיסרית מאשר לאירופה המערבית או לאמריקה בנות זמננו . הנאמנות הפוליטית והצבאית ברחבי אירופה הייתה שושלתית , ולא לאומית . קשרים פוליטיים היו בעיקרם אישיים ומשפחתיים , וכולם קיבלו ברצינות את הדת . היה זה עידן של יצירתיות דתית מדהימה , משופע בקדושים , מיסטיקנים , מתקנים דתיים ותאולוגים מקוריים . בקרב הציבור הרחב להטה האדיקות הדתית - להט מסוכן מאוד לביטחונם של מיעוטים דתיים . בקיצור , המעתק מהישן לחדש במאה החמש עשרה ובמחצית הראשונה של המאה השש עשרה ( אף שהחל קודם , במאה הארבע עשרה ) לא היה מעבר מן המדייבלי למודרני , אלא מהמדייבלי אל המודרני המוקדם . אנשי הרנסאנס והרפורמציה אמנם הניחו את היסודות לאירופה חדשה , אבל הייתה זו חברה שההיסטוריונים המודרניים מכנים כעת " אירופה המסורתית" - אירופה שלפני המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית . ועדיין מוטלת על חוקרי התקופה החובה לחשוף את ההמשכיות ואת השברים המכריעים במעבר ההדרגתי מאופן אחד של תפישה וייצור למשנהו . יוג'ין פ' רייס > הבן <
|
|