|
|
Page:9
מבוא מאה השנים של ההיסטוריה האירופית שבין שנת 1460 לשנת 1559 היו תקופה של תמורות מהירות ומקיפות . כמו בכל תקופת מעבר מציוויליזציה אחת , מוגדרת היטב , לאחרת , המאפיין הבולט ביותר הוא השילוב העדין והמורכב של מסורת וחידוש , אסון והבטחה . משום כך ההיסטוריונים של המאות החמש עשרה והשש עשרה , בדומה להיסטוריונים של תקופת המעבר שבין העת העתיקה לימי הביניים , נאלצו תמיד להתמודד עם שאלות קשות במיוחד בבחירת פרספקטיבה ודגש . היסטוריונים מסוימים , שחקרו את המנהגים , האמונות והמוסדות של המאות החמש עשרה והשש עשרה , סיפרו את סיפורם בעזרת דימויים של אביב והתעוררות . אחרים הדגישו את הראיות לקיפאון , מסורתיות והתפוררות . עולם הדימויים שלהם הוא סתווי . הערכות סותרות לכאורה שכאלה משקפות את המזיגה המבלבלת והמרתקת בין ישן לחדש , המאפיינת את התקופה . האם היה המעתק מישן לחדש גם מעבר מן המדייבלי למודרני ? התשובה היא כן , אף כי היא מלווה בסייגים . הסייג הראשון נוגע לפיתוי לעשות רדוקציה של המדייבלי ל"טיפוס" סוציולוגי , למצוא את המהות היסודית של המדע , האמנות , הפילוסופיה , הדת או שיטת הממשל בימי הביניים ואחר כך למדוד שינוי וחידוש על פי סטיות מאמת מידה זו . הליך שכזה אינו בהכרח שגוי . בחירת החומר וסידורו תמיד מסגננים את העבר במידה מסוימת ; אחרת אי אפשר להבין את ההיסטוריה . עם זאת , כאשר משווים חידוש עם מסורת , אסור לשכוח את הגיוון המאפיין את החיים בימי הביניים . כך למשל נהוג , ולעתים אף רצוי , להיאחז ( במעין "קצרנות" היסטורית ) בפיתרון שהציע תומס מאקווינס לבעיה מסוימת כמייצג את דעתם של כל הפילוסופים והתאולוגים בימי הביניים . דעותיו של תומס מאקווינס אכן טיפוסיות לרבים מן ההוגים בימי הביניים שהיו שותפים להנחות יסוד חשובות ; עם זאת , התומיזם [ תורתו של תומס מאקווינס ] לא היה אלא אחת מכמה מגמות פילוסופיות במאה השלוש עשרה . הוגים , שמייצגים את תקופתם באותה מידה , דחו רבות מהדוקטרינות התומיסטיות , ובמאות הארבע עשרה והחמש העשרה הצטמצמה השפעתו של תומס מאקווינס בעיקר למסדר הדומיניקני שאליו השתייך ; הכנסייה הכירה בו כתאולוג הנורמטיבי רק בעת החדשה . כדאי אף לזכור , כי לעתים קרובות הטענה שהתחולל חידוש בתקופה מסוימת מבוססת על בורות לגבי התקופה שקדמה לה . רעיון המודרניות טומן בחובו גיוון וריבוי משמעויות אף יותר ממושג ימי הביניים . הבהירות לגביו חשובה , משום שחוקרים רבים במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים ראו במאות החמש עשרה והשש עשרה - ובייחוד בתרבויות איטליה של הרנסאנס וגרמניה של הרפורמציה - אב טיפוס לציוויליזציה האירופית המודרנית ; וב"מודרנית" התכוונו לימיהם הם . לעומתם , היסטוריונים בשלהי המאה העשרים - המודעים היטב לכך שהם חיים בתקופת מעבר נוספת , שנעה בקצב מהיר אף יותר מאשר
|
|