|
|
Page:12
את סיפורה במחוות שונות , בשינוי גון הקול , בחיוך ובאמצעים אחרים כדי להשיג כמה מטרות : למקד את תשומת לבם של הילדים המאזינים , להרגיעם , להבליט נושאים מרכזיים , לקדם את הסיפור או להשהותו . קצב הסיפור והשהייתו מזמנים לילדים פרקי זמן שבהם הם יכולים לחשוב , להבין , לעבד את הדברים ולהתייחס אליהם בהערות אגב או בהערות פרשנות . הערות כאלה יכולות להישמע מהגננת , כשם שהם יכולות להגיע מהקריינים-המספרים במהדורת החדשות . מקובל לחשוב שילדים קטנים לא רק שאינם צופים במהדורת החדשות , אלא גם אינם מגלים בה עניין , כיוון שאינם רואים בה טקסט "משלהם . " לטענתנו , מידת החשיפה של ילדים לטקסט החדשותי , אפילו אינה מרובה ואינה ישירה , די בה כדי שהם יצליחו להפנים את המרכיבים האופייניים לסוגה זו ואת הנושאים העיקריים השבים ומועלים בה . בתכנית המוצעת מוסב דגש רב לחשיבות ולנחיצות של התיווך המצופה ממורים ומגננות בתחום שלכאורה אינו שייך לעולם הילדים . אחת מדרכי התיווך היא להציע לילדים פעילויות המעוגנות בזירה מוכרת ( קרי הסיפור ) ולהוסיף חידוש בתחום העמום יותר ( קרי החרשות . ( הדוגמה שנציג להלן נועדה להגביר באופן פעיל את המודעות לייחודו של הטקסט החדשותי , ובכך לנסות לרכך לילדים את המפגש עם טקסט שיש בו לעתים קרובות משום איום . באחד המפגשים שערכנו עם ילדים בני שש , ניכרה בבירור יכולתם להבחין באופן אינטואיטיבי בין תכניות של סיפור בדיוני לבין תבניות חדשותיות מובהקות . בפעילות פשוטה הכוללת שלושה שלבים , ביקשנו משלושה זוגות של ילדים להציג בפני הקבוצה שני סוגי סיפורים : סיפור בדיוני וסיפור בעל אופי חדשותי . בשלב הראשון ביקשנו מהילדים להציע פתיחה לסיפור : " היה ה"תה \) 0 ם אישה זקנה" ( שירה ) " אתמול היה שי 00 ון [ ... ] מסוס התרסק" ( מיכל )
|
|
|