|
|
Page:5
פתח דבר בשנת , 1985 כפעילות מסכמת במסגרת שיעור להכרת המחשב , בראשית התקופה של הכנסת מרושבים לכיתות , התבקשו התלמידים ליצור קובץ כתוב על דיסקט , להעלות אותו על המרושב בכיתה ולהדפיס אותו במדפסת . ישבתי על יד המחשב , וכל תלמיד ניגש בתורו לביצוע המטלה , ושאר התלמידים עמדו מסביב למרושב וצפו בו , הגיבו והעירו . אי הדפיס ברכה לאמו ליום הולדתה , ובסיום התרגיל , ולאחר שכולם כבר ישבו במקומותיהם , שוב ניגש אלי א' ושאל אם יוכל להקליד ולהדפיס עוד משהו . אפשרתי לו , והוא התיישב וכתב : "אמא יקרה , לכבוד יום הולדתך הרולסת להתאבד היום " ! הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי : "מה זה " ? והוא ענה : "סתאאם " . עברנו לסדר היום , אבל כשחזרתי הביתה נזכרתי במשפט הנוסף שכתב א' והבנתי שעלי לפעול . מיד צלצלתי למחנכת שלו , והיא אמרה שהוא נראה לה בסדר גמור בימים האחרונים . צלצלתי ליועצת , והיא אמרה שתזמין אותו לשיחה , כמובן בלי לרמוז על הסיבה להזמנה . למחרת היא צלצלה אלי ואמרה : תפסת אותו בדקה התשעים ! ביקשתי להבין ולברר למה הוא עשה זאת בשיעור מחשבים דווקא . היועצת אמרה לי שכנראה הוא נתן בי אמון והרגיש אלי קרבה . אני הבנתי גם שהמדיום הזה של המחשב מאפשר ריחוק מסוים וביטוי של מחשבות שלא תמיד אפשר לבטאן בעל פה , וההוכחות לכך התרבו במהלך השנים . אבל מקרה זה היה משמעותי במיוחד . האירוע המתואר לעיל , שהעלתה על הכתב מורה למחשבים בחטיבת הביניים , מדגים דילמה שכל מורה , ולאו דווקא המורה המחנך , עומד בפניה במהלך עבודתו כאשר הוא נחשף למצוקות אישיות של תלמידים . מצד אחד , נטייתם הטבעית של מורים , כבני אדם , היא לסייע לילד הנתון במצוקה , ומצד אחר , מתוקף תפקידם כמורים וכמחנכים , ולא כמטפלים , הם נרתעים מהגשת סיוע הדורש מיומנות של איש מקצוע . דילמות מן הסוג הזה מתעוררות תדיר מעצם טבעם של קשרי
|
|