|
|
Page:13
הממסד הביטחוני-צבאי מנכס לעצמו את המרחב . המאמר פורס את התשתית החוקית המאפשרת את קיומו של מסך עשן זה וחושף את האוטונומיה של מערכת הביטחון בסוגיות תכנוניות ואת השלכותיה . טענתו היא שבמשך שנים ארוכות נהנתה מערכת הביטחון מחירות כמעט מוחלטת בתהליך התכנוני של קביעת מתקנים ביטחוניים והקמתם , אך בעשור האחרון , ובעיקר בשנים האחרונות , מחריף הדיאלוג בינה ובין אזרחים , ארגונים סביבתיים ורשויות מקומיות בדבר חירות זו . המאמר מציג את הפרק בחוק התכנון והבנייה שבו מעוגן מעמדה הייחודי של מערכת הביטחון , את הביקורות שספג החוק מהציבור , מבית המשפט ומהכנסת , ואת ההשלכות של ביקורות אלה . מאמרה של נעמה אלעד " הקמת עיר הבה"דים בנגב כמנוף להסדרה סביבתית של מפגעי רמת חובב" מציג את המאבק המשפטי שניהלה אגודת " אדם , טבע ודין" נגד התחלת העבודות להקמת עיר הבה"דים ואת תוצאותיו . מאבק זה הגיע אף לדיון בבית המשפט העליון , ובמאמר נדונות השלכותיה הפוטנציאליות של פסיקתו על הליכי התכנון שמקיימת מערכת הביטחון , על זכותם של תושבי הנגב לחיות בסביבה בריאה , ועל קידום התפיסה של פיתוח בר-קיימא . במאמר נדונים נושאים שהוצגו גם במאמרם של ברוכין , אורן ורגב . הוא מנתח בבהירות את המאבק , ומראה כיצד התארגנות של החברה האזרחית יכולה לערער על המיסוך הביטחוני , ולא זו בלבד אלא שהיא יוצרת תקדים להכפפה של הצבא והממסד הביטחוני למערכת האזרחית . את מאמרה של אלעד אפשר לראות גם מזווית רחבה יותר שעניינה האופן שבו סוגיה סביבתית מאפשרת גם לבחון את דרגות החופש של הממסד הביטחוני , וגם להבין את היחסים שבין החברה האזרחית למדינה ואת המשא ומתן המתקיים ביניהן . בהקשר זה אין מעמדה של אגודת " אדם , טבע ודין" כמעמדם של התאגידים המזהמים , ויש ביניהם ניגוד אינטרסים אף ששניהם שייכים לחברה האזרחית . גם מיקומם ופועלם של הצבא ושל בית המשפט כזרועות של המדינה שונים זה מזה . בסוף החוברת מובאות הערות סיכום של פרופ' אלישע אפרת , חתן פרס ישראל לגיאוגרפיה לשנת תשס"ז . הערותיו נוגעות לכל המאמרים בה ומבטאות את רוח הדיונים של קבוצת הדיון במכון ון ליר בירושלים . *** ברצוני להודות לכותבים , שהכינו את המאמרים שלפניכם לקראת מפגשי קבוצת הדיון , וכן לחברי הקבוצה שהשתתפו בדיונים והעירו על דבריהם . אני מבקש להודות גם לעמיתיי פרופ' אלישע אפרת , ד"ר ארז צפדיה ומר רפי רגב , שעודדו ותמכו , ושקראו את טיוטת הקובץ והעירו עליה . ראויים לתודה גם שני הקוראים-שופטים האנונימיים מטעם מכון ון ליר בירושלים , שקראו את טיוטת
|
|