|
|
Page:9
לשימושי קרקע ביטחוניים . גם מדיניות הקצאת הקרקע למערכת הביטחון לא נדונה מעולם בשום מסגרת שעסקה בנושאי מדיניות קרקעית . מועצת מקרקעי ישראל , הגוף הגבוה במדינת ישראל בתחום המדיניות הקרקעית , לא עסקה מעולם בנושא , ומובן שהוא לא בא לידי ביטוי בהחלטותיה . גם ההיבט העיוני נמצא חסר : האופן שבו מעוצבים ומוגדרים חלקים ניכרים מהמרחב בישראל על ידי סוכנים שעוסקים במה שמכונה " ביטחון , " וכן האופן שבו מנוכסים מרחבים אלה למה שמכונה " צורכי ביטחון , " לא זכו לדיון ולמחקר אקדמי מעמיק . חיסרון זה בולט בייחוד על רקע העיסוק האקדמי הנרחב בצבא , בצבאיות , בביטחון ובקשר מרובה הפנים שבין ריבונות , טריטוריה ומדינה . אפשר לשאול מדוע לא נחקר עד כה תחום זה ומדוע לא זכו נושאי תשתית לדיון פומבי רחב יריעה , לבירור מקצועי ולמחקר אקדמי . התשובה על כך יכולה להיות שהביטחון קדם לכול . יתרה מזו , במשך שנים רבות מאז הוקמה המדינה לא נחשבה הקרקע משאב שנמצא במחסור . השליטה הטריטוריאלית הביטחונית היתה אמצעי בידי המדינה להדק את אחיזתה בחבלי הארץ הריקים והלא מיושבים , באזורים שבהם שכנו יישובים פלסטיניים , באזורי הספר המרוחקים וסמוך לגבולות . בשנים שלאחר , 1967 עם הרחבת הטריטוריה שבשליטה ישראלית , נדמה היה שקרקע ומרחב הם משאב המצוי בשפע . ההכרה שייתכן קונפליקט מרחבי בין צרכים ביטחוניים לצרכים אזרחיים נבטה כשצה"ל נדרש להתפרס בנגב בשלהי שנות השבעים בעקבות חתימת הסכם השלום עם מצרים . בחלוף הזמן דעכה הכרה זו . הושגו הסדרים מניחים את הדעת , והם שופרו , שונו ועודכנו לאורך השנים , וכך לא הגיע הנושא לידי ביטוי ציבורי , ואם הגיע , הוא נדחק לשולי השיח . אמנם , מאז שנות השבעים הופרה קדושת הביטחון , ובאקדמיה , בתקשורת ובציבור נרקם שיח ביקורתי פורה על הצבא ועל מדיניות הביטחון של ישראל , ואולם שיח ביקורתי זה פסח על ההקשרים הטריטוריאליים של פעילות מערכת הביטחון . בראשית שנות האלפיים חל שינוי ביחסו של הציבור לפעילות מערכת הביטחון במרחב , והוא התבטא בין היתר בהגשת עתירות מינהליות נגדה בבתי המשפט המחוזיים . בשנת 2007 התגבר המאבק הציבורי הפומבי בתוכניות הפיתוח של מערכת הביטחון . המרכזיות שבתוכניות אלה הן התוכנית להקמת עיר הבה"דים Z מתחם מחנות ההדרכה של צה"ל Z בצומת הנגב , והתוכנית לבניית מתקן לתחזוקת כלי שיט בחיפה . הדיונים הפומביים בתוכניות אלה , ובעיקר שתי העתירות המינהליות שהוגשו נגדן , הם בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל : מיעוט הדיון הפומבי בנושאים הכרוכים בשימוש במשאבי קרקע לצורכי ביטחון . לא מן הנמנע שאלה הן סנוניות שמבשרות את ראשיתו של דיון ציבורי בתחום .
|
|