|
|
Page:11
פרק ראשון חינוך וחברה וזיקת הגומלין ביניהם במשך הדורות החינוך הוא חלק אינטגרלי של החברה בכללותה , והשינויים העוברים עליה משפיעים גם על החינוך . קביעה זאת נכונה במיוחד ביחס לשינויים העוברים על אותם תחומים בחברה , שיש להם נגיעה ישירה למעשה החינוכי , כמו תרבות , משטרים פוליטיים ודפוסי כלכלה . זיקת הגומלין שבין חינוך לחברה עוררה במשך הדורות את השאלה בדבר הפונקציה שהחינוך צריך למלא בתהליכים העוברים על החברה : האם תפקידו של החינוך , ושל בית הספר כנציגו העיקרי , לשקף את החברה במתכונתה הקיימת ולחנך את הצעירים לקראת החיים במסגרתה , או האם תפקידו לנסות לשפר את החברה ולחנך את הצעירים לקראת שינויים במסגרתה . בבעיה זאת נגעו כבר הפילוסופים היוונים העתיקים . אפלטון היה הראשון שגילה את הפוטנציאל הטמון בחינוך לשיפור החברה . בנקודת המוצא של חיבורו החינוכי הגדול "המדינה" הוא מפרט את התכונות האופייניות לחברה אידיאלית ומביע את מורת רוחו מתנאי החברה הקיימים . לדעתו , שיפור החינוך תלוי בעיקר בתנאי חברה משופרים ; אולם מכיוון שאת שיפור התנאים האלה ניתן להשיג באמצעות החינוך , סבר אפלטון שתפקיד החינוך "לא היה סתם התפקיד הפשוט של העתקת המסורות העתיקות על העוולות הטבועות בהן , אלא התפקיד המסובך להביא בהדרגה את החברה האידיאלית לעולם * " אולם תוכנית "המדינה , " כפי שאפלטון התווה אותה , לא נתקבלה מעולם על דעת היוונים כתוכנית מעשית . משפט סוקרטס משמש עדות לדבקות היוונים בתפיסה , שהחינוך צריך להיות תואם את המשפט החברתי , ואין זה תפקידו לנסות לתקנו ; שהרי חטאו של סוקרטס בעיני היוונים היה רצונו לבחון בעין ביקורתית את העקרונות שעל פיהם מתנהלים החיים בחברה . התיאוריה השמרנית על הזיקה שבין החינוך לבין המשטר החברתי נתמכה על ידי אריסטו , שקבע כי אין זה תפקידו של החינוך לבנות מחדש את המשטר החברתי ,
|
|
|