|
|
Page:13
האדם ושאר היצורים החיים , ומובדלת מכל שאר הכשרים האינטלק טואליים והמוטוריים שלנו . כעת לא נותר אלא לפרט ולומר מה טיבה . נעם חומסקי החליט , אם כן , לשאול דווקא את השאלות האסורות . צריך היה לא מעט חוצפה ואומץ כדי לעשות את המהלך שעשה חומסקי , מפני שלמעשה הוא יצא למלחמה בכל הממסד הבלשני והפסיכולוגי . היו לו שתי סיבות לכך . הראשונה כבר החכרה , והיא נוגעת ל"היבט היצירתי של השימוש בשפה . " היה זה טיעון רב עוצמה , המדבר על חופש ביטוי מסוג מיוחד - החופש שיש לאדם לברוא משפטים שמעולם לא הושמעו על ידי איש . שנית , בעיסוקו הקונקרטי בבלשנות נתקל חומסקי במקרים שבהם היתה מערכת הכללים פשוטה בהרבה אילו מותר היה להניח צורה שאיננה ניתנת לתצפית ישירה , מפני שאיננה קיימת בדיבור . אחת הדוגמאות המפורסמות היא דוגמה שנלקחה מעבודת המ . א . שלו , בה חקר תופעות במורפולוגיה של העברית . הבעיה שעמדה בפניו היתה בעיית השווא המרחף . השורש העברי מ'ל'כ' נותן לנו צורות כמו מלכי , מלכה , ?? לכים . השינוי בין כ דגושה לרפה ב"מלכים" נובע מתהליך הרפיה לאחר תנועה , וקל להסביר אותו . אבל במלה מלכי יש הרפיה במקום בו היינו מצפים לדגש ( השוו ל מלכי . ( לזה קוראים בשיעורי הדקדוק "יוצא מן הכלל . " ואכן , המדקדקים המסורתיים מכנים את השווא שקודם ל כ "שווא מרחף , " מפני שאיננו נח ( כי אחריו לא בא דגש ) אבל גם איננו נע - הוא מופיע בסוף הברה . כינויו "מרחף" בא להדגיש את ייחודו . אבל חומסקי חיפש דרך לתפוס את החוקיות שבעניין , ובניגוד לקודמיו לא הסתפק בכך שהצביע על תופעה ייחודית , אלא ניסה להסבירה . הוא הציע להניח שההרפיה קודמת לתהליך נוסף שאין לו ראיות ישירות , ובכך להפוך את התופעה הייחודית , לכאורה , לסדירה ומובנת . כלומר , אם נניח שהצורה הבסיסית היא מלכים , שממנה מקבלים מלכים מצד אחד , תוך הפחתת תנועה , ומצד שני , מטים אותה למלכי , שעובר הפחתה למלכי , נקבל הסבר לתופעות הנצפות . 1979 ) . M . A . thesis ( University of Pennsylvania , 1951 ; New York : Garland Press , 8 . N . Chomsky , "Morphophonemics of Modern Hebrew , " mimeographed
|
|