|
|
Page:12
שהלכו והשתכללו ( והגיעו לשיאם בעבודתו של זליג האריס , מורהו של חומסקי , שפיתח כלים מתמטיים לתיאור תופעות לשוניות . ( איש לא שאל אם שפות מלמדות אותנו , למעשה , משהו עמוק על דובריהן . וברוח הביהביוריזם , היה על הבלשן לתאר יחסים בין צורות קיימות בשפה - שוב אותן תופעות נצפות , - ואסור היה לו להניח יצורים לשוניים מופשטים שאין לקיומם עדויות ישירות . הפסיכולוגים שחקרו את הלשון , מאידך , עסקו בעבודה ניסויית שהתעלמה מהכללים החלים על הלשון , והתמקדה רק בתיאור תגובותיהם של נבדקים לגירויים לשוניים שונים שנבחרו במידה רבה של שרירותיות . קשר בין שני התחומים לא היה , והסיבה לכך ברורה : אם בבסיסה של ההתנהגות הלשונית עומד ידע , הרי שהידע הזה נמצא בראשו של הדובר , שאליו איננו מסוגלים לחדור . לכן , במסגרת הביהביוריסטית אין כל אפשרות לשאול שאלות כאלה . גם בתחומים קרובים אחרים לא חשבו אחרת : הפסיכולוגים ההתפתחותיים , ופיאז'ה בראשם , טענו שההתפתחות הלשונית היא חלק בלתי 5 נפרד מההתפתחות המוטורית , ואין בה שום דבר מיוחד . בתחום האינטליגנציה המלאכותית , שהחל להתפתח בתחילת שנות החמישים , ניסו ליישם את אותם מודלים להוכחת משפטים בגיאומטריה , למשחק שחמט , ולעיבוד לשוני ממוכן , כדי להשיג מכונות תרגום מרוסית לאנגלית ולחסוך שעות עבודה יקרות ( שנדרשו לצרכי המלחמה הקרה . ( בעיסוק הנוירולוגי - חקר פגיעות המוח הגורמות לבעיות לשוניות - היתה התעלמות מוחלטת מכללי הדקדוק , והעיסוק היה אך ורק בקשר בין מיקומים מוחיים ופעילויות לשוניות שונות , כמו דיבור , הבנה , קריאה וכתיבה . הבלשנים עסקו בניסוח פרוצדורות תיאור ( או גילוי ) של תופעות לשוניות בלי שום קשר לדובר , אבל חומסקי אמר את ההיפך : היכולת הלשונית - שעיקרה היכולת לרכוש דקדוק ולהשתמש בו בדיבור היא תכונה אנושית מרכזית ומיוחדת במינה , המבדילה בין Reidel , 1974 ) . 7 . N . Geschwind , Selected Papers on Language and the Brain ( Dordrecht : 1977 ) . 6 . M . Boden , Artificial Intelligence and Natural Man ( New York : Basic Books , University Press , 1980 ) . Learning , ed . M . PiaUelli-Palmarini ( Cambridge , Mass .: Harvard 5 . J . Piaget , "Schemes of Action and Language Learning , " in Language and
|
|